גברתי היושבת-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, לא אזדקק לשלוש דקות. ראיתי שהשר בן גביר הביא אל המליאה מגשי בקלאווה, ומייד מייד נזכרתי באיסור ההלכתי של "ובחֻקתיהם לא תלכו". אני רוצה לשאול: מה השיעור? מה הלקח בכך שהשר איתמר בן גביר נוהג במנהג ששונאינו נוהגים בו כאשר יש פיגוע? בחוקותיהם לא תלכו – יש עדות יותר טובה על סולם הערכים של השר בן גביר, מאשר אימוץ המנהג הזה של חלוקת בקלאוות אחרי פיגועים?
ובחוקותיהם לא תלכו – מה זה אומר עליך, איתמר בן גביר, שהבאת לכאן מגש בקלאוות, על מנת להתכתב עם המנהג הזה של חלוקת בקלאוות אחרי נפילת טיל בתל אביב, או איזשהו אירוע חבלני? מה אני אומר? אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל השר הכושל והעבריין מעיד גם מעיד. תודה רבה.
121 מילים של גלעד קריב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.
גלעד קריב · העבודה