קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני יושב-ראש הכנסת, השרות והשרים, חברות וחברי הכנסת, ראש האופוזיציה, אחיי ואחיותיי בני המשפחות השכולות, משפחות החטופים, אזרחי ישראל, ישנם ימים, כמו היום הזה, שבהם אני מסתכל אחורה על שורשי השליחות שמנחה אותי בחיי הציבוריים – להיאבק באויבנו שחותרים להשמדתנו - -
- - ולהבטיח את קיומנו בארצנו. היום 10 בנובמבר. אני זוכר היטב את 10 בנובמבר 1975, בדיוק לפני 50 שנה. בתאריך הדרמטי הזה עצרת האו"ם קיבלה החלטה מקוממת מאין כמוה. אני מצטט: "ציונות היא צורה של גזענות ואפליה גזעית". היה ברור לי והיה ברור לכול שלא רק הציונות עברה השחרה; המתקפה הזאת כוונה בראש ובראשונה למדינה שלנו, שמבטאת את מימוש הציונות. ומה שמדהים הוא שההחלטה האנטישמית הזאת התקבלה באותו תאריך שבו 37 שנים קודם לכן אירע פוגרום ליל הבדולח. זה היה ב-10 בנובמבר 1938. אני בטוח שהוותיקים בינינו זוכרים את הנאום – באמת נאום נפלא – של שגריר ישראל באו"ם דאז, חיים הרצוג המנוח, לימים הנשיא השישי. איך הוא הגיב להכפשת הציונות בישראל. הוא קרע לגזרים את נוסח ההחלטה הבזויה הזאת מעל במת האו"ם, ובכך הוא ביטא משהו. הוא ביטא את הנחישות של העם היהודי לדבוק באמת, לדבוק באמת ולא להיכנע לשקר. כעבור שנים אחדות, מתוך הרצון להציג את האמת על ישראל בראש חוצות בקרב העמים, הצטרפתי אני למערך הדיפלומטי של ישראל. ולימים, ב-1991, כשהייתי סגן שר החוץ, הייתה לי הזכות לראות מקרוב את ביטול ההחלטה שהשוותה את הציונות לגזענות, 16 שנים לאחר שההחלטה הזאת התקבלה.
אז מכובדיי, חברות וחברי הכנסת, דווקא ביום הזה, ב-10 בנובמבר, צריך להודות – האנטישמיות היא עובדה קיימת. לאורך ההיסטוריה, כפי שלימדני אבי, לאורך ההיסטוריה היא מופיעה בגלים.
קודם כול, אני מתכוון להשיב על שאלתה. קצת סבלנות. ושנית, אני ראיתי שהרבה מהטענות האלה באו מחברות וחברי יש עתיד, ואנחנו נראה אם ליש עתיד יש עתיד. את זה נראה.
ההחלטה המבישה על השוואת הציונות לגזענות אומנם בוטלה רשמית, אבל מה שלא בוטל אלה הניסיונות החוזרים ונשנים לבצע דה-לגיטימציה למדינת ישראל. באו"ם עדיין קיים רוב אוטומטי של בערך 150 מדינות נגד מדינת ישראל. ברוב המוסדות הבין-לאומיים מופנות האשמות הזויות כלפי מדינת ישראל; כמובן, בלי שום קשר לאמת ובלי שום פרופורציה לכל מדינה אחרת בעולם. בתקשורת העולמית קיימים זרמים אנטי-ישראליים מובהקים ויחסם לישראל מוטה מראש, לא חשוב מה נעשה. ראינו את זה עכשיו, אתמול ושלשום, בהתפטרות של ראשי ה-BBC. זה קורה גם במקומות אחרים רק שזה לא נחשף. אגב, אצלנו זה לא קורה. כן, לא נתייחס לזה כרגע. רבים מאבות הציונות - -
- - לא השלו את עצמם שאם נקים מדינה, ההתקפות עלינו ייפסקו כליל. הם ידעו מצוין – צריך לקרוא אותם, את פינסקר, את נורדאו, זנגוויל, פשוט לקרוא אותם. הם ידעו היטב שהשנאה לעם היהודי עלולה להתגלות במלוא כיעורה גם כשנשיג שלטון ריבוני בארצנו. ואכן, הקמת המדינה לא ביטלה את ההתקפות עלינו. זה לא השתנה. אבל מה שכן השתנה הוא היכולת שלנו להשיב מאבק ולהתנגד למבקשי נפשנו. כשתוקפים אותנו, אנחנו תוקפים בחזרה, ואנחנו גובים מצוררינו מחיר כבד מאוד.
זאת אומרת, המערכה להגנת ישראל בשדה הקרב ובשדה הדיפלומטי נמשכת כל הזמן. היא נמשכת ללא הרף. המלחמה הנוכחית, מלחמת התקומה, היא מלחמה צודקת מאין כמוה נגד מי שקמו עלינו בשבע חזיתות. במתקפת 7 באוקטובר אנחנו ספגנו מכה קשה מאוד. זו הייתה מכה נוראה, אבל מכה שקמנו ממנה מייד. מייד קמנו על רגלינו להכות באויבינו, אל מול רוחות הסערה. זקפנו את קומתנו, בזכות חיילינו ומפקדינו הגיבורים, שהתייצבו לדגל בהמוניהם, בזכות כוח העמידה של העם, ובזכות ההחלטות הגורליות שקיבלנו: לא להיכנע לתכתיבי חמאס, לא להיכנע ללחצים הבלתי-פוסקים מבית ומחוץ – אנחנו מנענו תבוסה איומה, והובלנו את הדרך לניצחון. הרי אמרו לנו, גם בבית הזה: אל תיכנסו לרפיח, אל תתפסו את ציר פילדלפי, אל תתקפו בלבנון. ולאחרונה: אל תיכנסו לעיר עזה – עם כל מיני הסברים מנומקים מפרשנים ולא רק מפרשנים, וגם בתוך הבית, וגם בתוך פורומים אחרים, שעליהם נדבר בעתיד. בזכות הדבקות במטרות המלחמה, בזכות העובדה שלא נכנענו ללחצים, הפכנו את הקערה על פיה. התוקף הפך למותקף, הרודף הפך לנרדף. ריסקנו את ציר הרשע בהובלת איראן, הרחקנו מעלינו את האיום הכפול שנשקף לנו מאיראן, האיום הגרעיני והאיום הבליסטי כאחד.
יומיים לאחר תחילת המלחמה אמרתי שנשנה את פני המזרח התיכון, ואלו לא היו מילים בעלמא. ברצועת עזה, בלבנון, בסוריה, במחנות הפליטים ביהודה ושומרון, בעיראק, בתימן, כן, באיראן, הכינו באויבינו במלוא העוצמה. אנחנו נחושים לאכוף ביד ברזל את ההסכמים להפסקת אש עם מבקשי נפשנו, כמובן ככל שההסכמים הללו קיימים. ואתם יכולים לראות מה שקורה יום-יום בלבנון, ואני חושב שגם קרה הבוקר, כבר אי-אפשר לעקוב אחרי זה. מי שמבקש לפגוע בנו, אנחנו פוגעים בו. ולגבי עזה, הלחץ הצבאי שהפעלנו על חמאס ובראש ובראשונה מה שדובר עליו ומה שהתווכחו עליו ומה שבסוף הוחלט - -
- - בראש ובראשונה הכניסה למעוז של עזה - -
- - הכניסה למעוז החמאס בעיר עזה, בתוספת הלחץ המדיני לבידוד החמאס, שהופעל על ידי ארצות הברית בתיאום מלא איתנו – הלחץ המשולב הזה אפשר להשיב הביתה את כל החטופים החיים ואת רוב-רובם של החטופים החללים - -
- - והיו אלה, רבים פה, שאמרו: זה לא יהיה, צריך להיכנע, צריך לצאת מעזה, צריך לצאת מפילדלפי. הרי זה מה ששמענו: אל תיכנסו לרפיח, לגמור הכול, תיכנעו לחמאס, רק כך תוציאו את החטופים. וזה נאמר פעם אחר פעם אחר פעם, פה ולא רק פה – בחוצות, בכיכרות. אל תנסו לטשטש את המציאות.
ואני האמנתי שרק בשילוב הלחץ הצבאי והלחץ המדיני נצליח, והאמנתי שנצליח, בניגוד, כמעט – טוב, אני לא רוצה להגיד שכולם באופוזיציה, לא דיברתי עם כולם, אבל הם דיברו איתי: תצא, תתקפל, תיכנע. צריך את החטופים, ואין דרך אחרת להציל את החטופים. נעשה חצאי עסקאות. ואני אמרתי לא, לא ולא.
אנחנו נביא את כולם, אנחנו נשיב את כולם הביתה. והיו כאלה רבים, רבים, שאמרו "מילים בעלמא". כמו, שאנחנו נשנה את פני המזרח התיכון – מילים בעלמא. לא מילים בעלמא; זו המשנה שלנו, וכך עשינו.
(חבר הכנסת יוראי להב הרצנו יוצא מאולם המליאה.)
חברי וחברות הכנסת, אתמול סגרנו עוד מעגל מרגש, השבנו ארצה את גיבור ישראל במבצע צוק איתן, קצין גבעתי הדר גולדין, זיכרונו לברכה. ואנחנו נחושים להחזיר את ארבעת החללים שנותרו בעזה – את דרור אור, את מני גודארד, את רן גואילי וחטוף נוסף, עובד זר מתאילנד. אנחנו פועלים ללא הרף להשיב את כולם - -
- - ובו בזמן צריך לומר, אחרי שכל כך השקעתם מאמצים להגיד: הוא לא רוצה, הוא לא פועל, זה בלתי אפשרי, תיכנע – באמת, נו, קצת, קצת יושר. הרי עשיתם קמפיין ענק ואמרתם: אין דרך, יש רק דרך אחת, דרך הכניעה, דרך הרכנת הראש, דרך היציאה המוחלטת מעזה, תעשו את זה, אחר כך נוכל לחזור. הרי זה מה שאמרתם, הרי זה מה שאמרתם, ושיקרתם כל הזמן בכל דרך. מספיק.
מיקי לוי, בדרך שלך הם לא היו חוזרים. אבל עוד יותר גרוע מזה, חמאס היה מארגן את החטיפות הבאות.
החמאס היה נוחל הצלחה כבירה, ניצחון אדיר, וזה לא רק החמאס, זה כל הציר הזה, שאתם מתעלמים ממנו. אנחנו טיפלנו בו. אתם לא האמנתם בזה - -
- - אתם רציתם שנעצור לפני שנצליח.
(חבר הכנסת נאור שירי יוצא מאולם המליאה.)
חבריי וחברות הכנסת, בו בזמן צריך לומר דבר נוסף.
המערכה לא תמה. שוחרי רעתנו מתחמשים מחדש. הם לא ויתרו על כוונתם להשמיד אותנו, את כולנו, עד האחרון שבנו. טוב, לפחות אני שומע אנחות: טוב, עוד פעם שומעים את זה? כמו שהיינו שומעים: עוד פעם הוא מעלה את האיום האיראני, עוד פעם הוא אומר שאנחנו נחסל את האיום הזה? עוד פעם, עוד גחמה? זה איום אמיתי, אבל הוא לא אותו איום שהיה.
הוא לא אותו איום שהיה משום שאנחנו פעלנו.
אנחנו פועלים בנחרצות, ביוזמה, גם בתחבולות, נגד כל איום – איומים ישנים, שהרחקנו אותם אבל הם מנסים להתחדש, ואיומים חדשים. בעזה החמאס יפורק מנשק. עזה תפורז. או שזה יקרה בדרך הקלה, או שזה יקרה בדרך הקשה, אבל זה יקרה.
ישראל חזקה מאי פעם וישראל מקרבת אליה מדינות במרחב יותר מאי פעם, ואני מניח שתשמעו על כך בהמשך. לצד המשך - - -
אמרתי "באזורנו". לצד המשך המאבק התקיף באויבינו, אנו שואפים להרחיב את מעגל השלום באזורנו. שלום מתוך עוצמה, כשחרב המגן בידנו, וזוהי חרב דוד, מקדמת דנא.
שמעתי אתכם בקשב רב, שמעתי באריכות, שמעתי כל מילה. תקשיבו, תקבלו תשובה. אני יודע שיש מי שמנסים לצייר אותנו בעולם לא כדוד אלא כגולית, ואין עיוות גדול מזה של האמת. כפי שקרה לפני 50 שנה עם ההחלטה הצבועה באו"ם, שמשווה את הציונות לגזענות, כך קורה היום ביוזמת השמאל הפרוגרסיבי, האסלאם הקיצוני, חלקים מהימין הרדיקלי וכלי תקשורת רבים בעולם. הם רוצים רק דבר אחד – לראות ולהראות את ישראל כתוקפן דורסני שצריך להביסו. לכן הם קוראים לנו גולית, ואת המרצחים השפלים שתקפו אותנו הם מזהים כדוד, איזה אבסורד. אנחנו דוד. אנחנו, עם חלוקי הנחל המשוכללים שלנו, פעלנו נגד גולית רצחני, ציר הרשע האיראני, על כל שלוחותיו.
אנחנו הצודקים, אנחנו המנצחים, ואין לנו שום כוונה להתנצל על כך. הקרב על תדמיתה של ישראל לא התחיל היום, והוא לא יסתיים מחר. אבל אני אומר בצער רב: בעוד אנו עומדים איתן מול השמצות פרועות בעולם, אנחנו גם נאלצים להתמודד – אנחנו נאלצים להתמודד עם עלילה נוראה מתוכנו בבית פנימה. עלילת שדה תימן נגד יחידת כוח 100 - -
- - לפני שנה וחצי גרמה נזק בל יתואר למדינת ישראל ולצבא ההגנה לישראל.
הסרטון הערוך, שמציג כביכול התעללות במחבל, הסרטון הזה, שבושל והודלף לערוץ 12, קיבל למעלה מ-100 מיליון צפיות ברחבי העולם.
בעקבות הסרטון תוארה ישראל כ"מחנה ריכוז", חיילי צה"ל הושוו לנאצים, והמדינה שלנו הואשמה בפשעי מלחמה.
אני חייב לומר לכם, מתעוררות כאן שאלות קשות, שאלות קשות מאוד על אי-אמירת אמת, על זיוף, על טיוח, על מזימת ההסתרה.
מי שהופקדו על בירור האמת עשו שימוש בכוחם לעוות את האמת. הם סיפקו תחמושת תעמולתית לגרועים שבאויבינו. עכשיו, אנחנו ביקרנו את זה, אבל אצלכם באופוזיציה כל ביקורת זו הסתה.
כל הבעת דעה שלא מתיישבת עם הקו שלכם, כל ביקורת כזו, זו השתלחות.
אין לכם שום מודעות עצמית. אתם מדברים על הסתה? הרי הכול מתגמד בהשוואה לקריאות "מחריב" או "מחריבי ישראל", "בוגד", "בוגדים", "רוצחים", "אוכלי מוות". את זה אני שומע בהפגנות שלכם. לכך אתם לא מתייחסים. חברי האופוזיציה, זה לא יעזור לכם, העם רואה בדיוק את כל מה שקורה פה. האמת בפרשת שדה תימן חייבת להיחקר כראוי, היא חייבת להתגלות.
הצדק חייב להיעשות. והשאלה היא לא רק מה בודקים, ולא רק את מי בודקים, השאלה המכרעת היא: מי בודק את האמת?
זה נכון במקרה זה, וזה נכון לא פחות לעניין בדיקת האירוע הקשה ביותר בתולדותינו, האירוע של 7 באוקטובר. האופוזיציה, שמענו אותה כאן, צועקת: ועדת חקירה ממלכתית.
אבל באותה נשימה, אתם יודעים שחלק עצום של העם לא יקבל את הרכב הבודקים שאתם מציעים.
אנחנו רוצים, להבדיל מכם, להקים ועדת חקירה עם תמיכה ציבורית רחבה ככל האפשר. ככל האפשר.
לא ועדה שאינה מקובלת על חצי העם ויותר.
לא ועדה שחצי העם מאמין שהמסקנות שלה כתובות מראש.
זו חייבת להיות ועדה מאוזנת, שתשמע את כולם - -
- - תחקור את כולם, ותזכה לאמון מרבי של הציבור. והדרך היחידה להבטיח את אמון הציבור בעבודת הוועדה - - -
הדרך היחידה להבטיח את אמון הציבור - -
- - בעבודת הוועדה, היא הסכמה רחבה לגבי הרכב הוועדה. ולכן ועדת החקירה שנקדם תתבסס על הרכב שמייצג את כל חלקי העם, ולא רק חלק ממנו. לפחות את רוב-רובו של העם.
כי תמיד יהיה, תמיד יהיה מיעוט צעקני שיחפש את המפריד ולא את המשותף.
ואם כבר הזכרתי מיעוט צעקני, אני מתכוון ברחובות - -
(חברת הכנסת דבי ביטון יוצאת מאולם המליאה.)
ואם כבר הזכרתי מיעוט צעקני, כולנו רואים את ההפגנות עם שלטי הפייק שכל פעם מתחלפים. אותם אנשים, ופעם הם מפגינים על הוצאת הגז מהמים – תארו לכם את מדינת ישראל, איפה היא הייתה נמצאת אם לא היינו מוציאים את הגז; פעם הם צועקים על חיסוני הקורונה – הרי באמצעות חיסוני הקורונה הוצאנו את ישראל ראשונה בעולם מהמגפה הזאת; או צועקים לסיום המלחמה לפני השגת יעדיה. המפגינים הם תמיד אותם מפגינים, רק השלטים מתחלפים. ואני אומר לכם: תביאו לוח מחיק עם טוש, זה יחסוך את הכסף על הפוסטרים האלה – אם כי אתם לא משלמים את הכסף הזה. אבל תחליפו. די, די, מספיק, מבינים. הבנו את ההפגנות הפוליטיות שלכם. אנחנו מדברים תכלס. אנחנו מדברים על מהות, אנחנו לא מדברים על סיסמאות שמשתנות. משתנה הדבר הזה – עוברים לדבר הבא. הדבר הבא הלך – עוברים לדבר הבא אחריו.
אני מדבר על המהות, והמהות כרגע - -
- - היא האם יש אפשרות להקים ועדת חקירה שתזכה להסכמה רחבה.
האם יש אפשרות, האם יש אפשרות - - -
עשיתי. תאמין לי, רואים שם בדיוק את מה שאני אומר. אתה לא יודע כמה אני צודק.
האם יש אפשרות להקים ועדת חקירה שלא תהיה מקובלת, או דחויה, יותר נכון, על ידי יותר ממחצית העם, כשמבררים מי באמת מרכיב אותה? זה טס לשמיים בנגטיב שלו. טס.
אז האם יש אפשרות – מצד שני, עם ועדה שתוקם אקסקלוסיבית על ידי הממשלה, אתה תזכה לאותה – לא בדיוק אותה, אבל זה לא משנה, להתנגדות מסיבית. אז האם יש אפשרות להקים משהו בהסכמה לאומית רחבה? טוב, אז יש לנו דוגמה, דוגמה מוצלחת להקמת ועדת חקירה עם הסכמה רחבה אחרי אסון לאומי נורא. ואני מדבר - - -
לא, אני מדבר על האסון הלאומי הקשה ביותר שפקד את הדמוקרטיה שקוראים לה ארצות הברית, וזה אסון 11 בנובמבר - - -
בספטמבר. האמריקנים, אחרי 11 בספטמבר, ביקשו לדעת איך קרה הדבר.
- - ולמי האחריות הזו. והם הקימו – ותקשיבו לי טוב, כי אתם לא רוצים להקשיב לאיך הם הגיעו להסכמה על הדבר הנורא ביותר. זה יותר מפרל הרבור, וזה לא היה בסיס ימי בהוואי, זה היה בניו יורק, בלב מדינת ניו יורק, ההתקפה הקשה ביותר שאי פעם קרתה על ארצות הברית, על שטחה, והם צריכים לדון בזה. אז הם דנו בזה, אבל הם דנו בזה אחרת. הם לא עשו את מה שאתם עושים, להפוך את זה לקרדום פוליטי.
הם עשו משהו אחר. הם הקימו ועדת חקירה פריטטית, הם הקימו ועדת חקירה לאומית, ועדה משותפת לרפובליקנים ולדמוקרטים כאחד. הם קראו לזהNational Committee of Investigation.
ועדת חקירה לאומית, ושני צידי המתרס הפוליטי שיתפו פעולה באופן מלא כדי להגיע למסקנות ולהפיק לקחים לטובת המדינה. אף אחד לא ניסה להשתמש בוועדת החקירה כמכשיר פוליטי, הרי זה כל כך ברור ושקוף, אבל הם עשו משהו אחר לגמרי.
הם עשו משהו אחר. אני חושב שאנחנו צריכים לעשות את אותו הדבר, להקים ועדת חקירה בהסכמה רחבה, ובוועדת ההסכמה הרחבה - - -
בוועדת ההסכמה הרחבה, שרק אותה אנחנו צריכים להקים, כי אין מתכונת אחרת, אני אומר לכם שאני הראשון שאתייצב ואשיב על כל שאלה. אני אהיה הראשון, אבל לא רק אני אשיב על השאלות, כולם יישאלו וכולם יצטרכו להשיב.
כולם יצטרכו. חברי הכנסת, הרי אתם אומרים שזה נמשך שנים. אכן, בואו נבדוק את זה, בואו נבדוק מה קרה, בואו נבדוק מי עשה דבר כזה או אחר – גם במישור המדיני, גם במישור הביטחוני, גם במישור ההתראתי. כל הדברים האלה חייבים להיבדק, אבל הם חייבים להיבדק לא על ידי הרכב שחצי מהציבור ומעלה מאמין מראש שהמסקנות נכתבו.
תביאו את שני הצדדים, תביאו אותם בצורה מלאה, בצורה מאוזנת, בצורה אחראית, אפשר ללמוד משהו מהאמריקנים.
תודה לך. חברי הכנסת, אני רוצה לומר שעוד נכונו לנו ימי מבחן משותפים, ואני רוצה גם לומר שעמדנו באתגרים היסטוריים, ויכולנו להם. זה לא דבר שהוא מובן מאליו. זאת אומרת, ההנחה של האויבים שלנו הייתה שאין לנו שום יכולת עמידה כזאת. נסראללה אמר שאנחנו קורי עכביש, הם אמרו שישראל לא יכולה לעמוד יותר מאשר בחזית אחת, אולי שתיים, אבל בטח לא בשבע חזיתות, וישראל לא יכולה לעמוד במלחמה שנמשכת יותר משלושה שבועות, אבל עמדנו, כי עמדנו יחד.
זה לא מבטל את המחלוקות בינינו. מחלוקות זה דבר טבעי – זה דבר טבעי בעמנו, זה גם דבר טבעי במדינתנו, זה אגב דבר טבעי בכל דמוקרטיה. אבל אני מאמין שברגעי מבחן אנחנו אכן נעמוד ביחד, כי בעם שלנו טמונים כוחות מופלאים, וכדי להבטיח את קיומנו לדורי-דורות אנחנו חייבים לעשות דבר אחד, שאותו הדגשתי שוב ושוב מאז תחילת המלחמה. בימי מבחן של מלחמה – ואני מוסיף, כי אני מאמין שאנחנו מתקרבים לזה, גם בימי מבחן של שלום – אנחנו חייבים לעמוד יחד. יחד נעמוד, יחד נעשה, ובעזרת השם, יחד נצליח.
חבר הכנסת לפיד ורבים מהדוברים של האופוזיציה הסבירו ששום דבר במדינה לא עובד. זה מה שהם אומרים, שום דבר לא עובד. אני יכול להגיד לכם שבכל העולם, ואני לא מגזים, בכל העולם הם משתאים, משום שאנחנו, בממשלה הזו, שינינו את פני המזרח התיכון.
אנחנו ראינו את הממשלה בראשות לפיד.
אנחנו נלחמנו בחיזבאללה, הכינו אותו שוק על ירך. אתה נכנעת להם בלא קרב, מסרת להם את הגז, את שדות הגז. בגלל טיל אחד - -
- - בגלל טיל אחד שכוון לאסדה אחת נכנעת ללא קרב.
נאור שירי הוא חבר כנסת צעיר. היה פה עוד חבר כנסת צעיר, קראו לו, נדמה לי, חסון, והוא גם כן היה נוהג לעשות את ההשתלחויות הללו, את הגסויות הללו וחוסר דרך ארץ. אמרתי לו פעם אחת, הייתי כבר עם ניסיון, כי אני בכל זאת הרבה שנים כאן. אמרתי לו: אני רוצה לתת לך עצה – אני מקווה שהוא שומע את זה – אני נותן לך עצה: זה לא עובד, אתה לא קונה את עתידך, אתה קובר אותו. תהיה עם דרך ארץ, תלמד להקשיב ותנסה להגיב עניינית.
בכל אופן, אני יכול להגיד עניינית, עניינית, שאתה נתת לנסראללה את שדות הגז - -
- - ואנחנו חיסלנו את נסראללה. זה ההבדל בינינו.
אתה מלין על הרכב הממשלה, על הרכב הקואליציה. אתה מלין על הרכב הממשלה? אתה עשית ממשלה עם האחים המוסלמים - -
- - אתה מלין על אובדן מיליארדים? אתה נתת עשרות מיליארדים, ללא שום בקרה, עם מכשירים עוקפי בקרה, לאותן עמותות של האחים המוסלמים. אל תדבר איתנו על הרכב הממשלה.
אתה מדבר על מערכת החוק והמשפט? לא שמעתי אותך מזדעזע ממה שהתגלה פה ומה שנראה שעומד להתגלות פה בשערורייה הזאת של שדה תימן ומי שאמור לבדוק את זה. כלום, אף אחד. אוה, מבטלים, אוה. אוה, זה דבר מדהים. זה דבר מזעזע. אבל אנחנו יודעים - - -
אנחנו יודעים שרשויות האכיפה והבקרה, מה זאת אומרת, הן נקיות כפיים, אין כאן שאלה בכלל. אני לא אומר, יש בהן הרבה אנשים ישרים וטובים, אבל מה שהתגלה פה ורק פה, רק פה – איך תופרים תיקים, כן, איך סוחטים עדים, איך מעלימים ראיות. אבל, כן, כולם נקיי כפיים. אני אגיד לכם משהו, אתם במיוחד נקיי כפיים. ואיך העדות לכך? בשנה וחצי שהייתם בממשלה לא נפתח אף תיק עליכם.
כולם נקיים. משום מה רשויות האכיפה לא פתחו. פה – עשרות תיקים. אחר כך לא יוצא מהם כלום, אבל פותחים אותם.
אל תדבר איתי על יושר המידות. דבר איתי על מה שצריך להיות, לבדוק באמת שהמערכות האלה, שהן חיוניות לקיום שלנו, הן באמת נקיות כפיים, הן באמת טהורות. כי זה באמת נחוץ לדמוקרטיה.
והדבר האחרון. דבר אחרון. אתם מדברים כל הזמן – אגב, אני לא רוצה להיכנס לענייני משפחות, גם לא שלך וגם לא שלי. בהזדמנות אחרת, לא עכשיו. אבל אני רוצה להגיד דבר אחר. אתם דיברתם כאן כל הזמן, כל הזמן דיברתם על דבר אחד. אתם אומרים: העם חפץ בדבר אחר. אוקיי. אני אומר: העם חפץ בהנהגה שמבטיחה את ביטחונו, את קיומו, את עתידה של מדינת ישראל. והוא לא חושב שזה אתם. אבל למה שנריב על כך? יגיע יום הבחירות, ואתם יודעים מה העיקרון שהוא מאוד קשה לכם, כי אתם חושבים שהסכנה הכי גדולה לדמוקרטיה זו הדמוקרטיה - -
- - לכן אסור שהעם יחליט, צריך שהפקידים יחליטו.
אז אני אומר לך, ביום מבחן, בעוד שנה, אולי קצת פחות – כי אנחנו לא יודעים אם זה יהיה בדיוק בעוד שנה – אבל בשנה הקרובה, בבחירות הקרובות, העם יחליט. ורק העם יחליט, לא הפקידות ולא אף אחד אחר.
3,130 מילים של בנימין נתניהו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.