קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, אני מסתכלת על היציע ורואה שם את משפחות מועצת אוקטובר, משפחות השכול ומשפחות החטופים. אני רוצה להציע לך הצעה קצרה ופשוטה, שתיקח ממש כמה שניות. תאר לך שתעלה לפה בסוף הדיון הזה ותגיד להן: משפחות יקרות, אני לוקח אחריות על מחדל 7 באוקטובר. אני מתנצל מעומק ליבי. אני מבטיח לכן ועדת חקירה ממלכתית שתחקור עד תום מה קרה לנו, למה קרה לנו, ומי שצריך יישא במחיר. אדוני ראש הממשלה, נגמרו התירוצים, נגמרו הטריקים והשטיקים. אתה מסוגל לזה, אדוני ראש הממשלה?
אתמול ראיתי את הפרסומים על הכעס הגדול שאחז בך בגלל חברי ממשלה, שהם, מה לעשות, פשוט לא סופרים אותך, לא סופרים את המדינה, ופשוט לא מגיעים לישיבות הממשלה. שמעתי בדיווחים שאתה, כן, ממש אתה, החלטת להטיל סנקציות על אותם שרים שיאחרו וייעדרו מהישיבות הבאות. אדוני, כמו שאומרים – אני רק שאלה: איפה היה הכעס הזה כשהשרים האלה הציעו, למשל, להטיל פצצת אטום על עזה? זה היה הפיגוע ההסברתי הגדול. איפה היו הסנקציות כשמה שהיה מונח על הכף היו פגיעה והתעללות בחטופים בשבי בגלל אמירות של שרים שלך, בגלל השר בן גביר? איפה היית כששני שרים בממשלתך התנפלו פה, בבית הזה, על שתי חברות כנסת מהאופוזיציה? השר אמסלם והשר בן גביר, שבוע אחרי שבוע, קללות, גידופים, כמעט אלימות פיזית. איפה הכעס והסנקציות כששרים וחברי כנסת שלך מדליפים בלי סוף מישיבות ממשלה וקבינט, מוועדות חסויות בכנסת? שם נדם קולך. אולי כי גם אתה, אדוני ראש הממשלה, מקורב לגורם המדיני הבכיר. למה, באמת, למה, אדוני ראש הממשלה, לא כעסת והטלת סנקציות על הקואליציה כשהתחיל הקמפיין המתוזמר נגד משפחות חטופים, נגד חטופים ששבו הביתה? למה שם שתקת, כשיש את הקמפיין המטונף והבלתי-נתפס כנגד עינב צנגאוקר? איך יכול להיות שראש ממשלה בעצמו עומד ומכנה את המשפחות האלה פלנגות? מדוע אינך נוקף אצבע כאשר חטופים שחזרו מהשבי צריכים לעשות גיוס המונים כדי להתקיים? ההחלטה בידיים שלך.
קולך לא נשמע כלפי השחיתות של השותפים שלך לממשלה – מינוי מקורבים; חברי קואליציה ושרים שפורצים לבסיסי צה"ל, פוגעים בביטחון החיילים; שרה שמבריחה מתחנת המשטרה נחקרים; רשימה בלתי נגמרת של חשודים שלא מתייצבים לחקירה – אולי פשוט תעבירו את ישיבות הממשלה ללהב 433? איפה אתה, אדוני, כשהלומי והלומות הקרב צריכים סיוע, כשהם זועקים פה בבית הזה? איפה הסנקציות והכעס אז? איפה העזרה שלך בחקיקה – שאתם מפילים שבוע אחרי שבוע – של האופוזיציה למען הלומי הקרב?
איפה היית כשהיה פה דיל פוליטי מלוכלך בשבוע שעבר, שוחד למשתמטים תמורת רפורמת פייק של השר קרעי כדי לשלוט בתקשורת החופשית רגע לפני בחירות?
למה קולך נדם דווקא ברגעים האלה?
משפט אחרון. הציבור כמֵהַּ להנהגה אחרת, שרואה אותו ומרגישה אותו ולוקחת אחריות. לא ממשלה שדואגת רק לעצמה ולמקורביה. אנחנו נתקן.
425 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.