תודה, אדוני היושב בראש. 1. אני חייבת להתייחס למה שהיה כאן. אני לא מצליחה להבין למה נזעקים כל פעם שמדברים על אלימות – שמה לעשות, קיימת, אי-אפשר להתעלם ממנה. קיימת אלימות בקבוצה מאוד קיצונית אצל המתיישבים. אז מה, זה תקין? יש פה בן של שרה, שלדעתי גם הורשע, פירק במכות רועה צאן בן 14 והרג בבעיטות את הטלה שלו, שגם זה מזעזע. אז למה צריך להצדיק את זה, למה?
עזבי, בואו נדבר על יומן "שלום כיתה ב'1" של יו"ר הסיעה שלך. יו"ר הסיעה, השר לביטחון לאומי, בגלל פרצת אבטחה פרצו לו ליומן. הוא אמור לדאוג לביטחון של כולנו, אבל פרצו לו ליומן, יומן של השר לביטחון לאומי.
השר, לאיתמר בן גביר. הוא אמר עליו: הוא מדבר הרבה ולא עושה כלום – על רוביק דנילוביץ'; אותו שר שהיה מגיע פעמיים בשבוע לעיר, רוקד ריקודי דם על כל הטרדה הכי קטנה, הבטיח הרים וגבעות לתושבי העיר ולתושבי הנגב. ביצוע – לא, לא קורה. הוא, יש לו מה להגיד על רוביק, שהציל את העיר הזאת, שהביא תעסוקה, שהביא בנייה, שהביא כל כך הרבה דברים לעיר הזאת. הוא, יש לו מה להגיד על ראש העיר.
אז הצעה אחת קטנה שלי – די. תודה שזה גדול עליך, תודה שאתה לא מסוגל, שטעית, שאין לך את היכולת, לא הניהולית, לא הכלכלית, לא כוח אדם, ש-22% מהשוטרים רוצים לעזוב, על פי סקר של המשטרה. תודה. גדול עליי, לא יכול – וזהו.
316 מילים של יסמין פרידמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.