ישיבה מיוחדת לזכרו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, זכרו לברכה, במלאת שלושים שנה להירצחו

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

יצחק רבין היה ראש הממשלה הציוני ביותר שהיה למדינת ישראל. בהודעת הממשלה בנושא הצהרת העקרונות בדבר הסדרי הביניים וממשל עצמי וחילופי האגרות עם אשף ב-21 בספטמבר 1993, הוא אמר: "נפתחים בפנינו אופקים חדשים בכלכלה, בחברה. אך מעל הכול אני רוצה לומר לכם – זהו ניצחונה של הציונות, זו שזוכה להכרה גם מאויביה המושבעים והמרים ביותר".

בהודעת ראש הממשלה על אישור הסכם הביניים הישראלי-פלסטיני ב-5 בספטמבר 1995 הוא אמר: ממשלה זו, במרכזה מפלגת העבודה – מפלגה זו הציגה את עמדותיה לידיעת הציבור במצע שהובא עוד לפני הבחירות לכנסת הנוכחית. "הבהרנו והדגשנו בפני ציבור הבוחרים ובכל הזדמנות כי אנו מעדיפים מדינה יהודית, ולו גם לא בכל חלקי ארץ ישראל, על פני מדינה דו-לאומית שתבוא לעולם אם יסופחו 2.2 מיליוני פלסטינים, תושבי רצועת עזה והגדה המערבית – – – בחרנו במדינה יהודית כי אנו משוכנעים שמדינה דו-לאומית עם מיליוני ערבים פלסטינים לא תוכל למלא את ייעודה היהודי של מדינת ישראל שהיא מדינת היהודים". היו אז 761,000 פלסטיניות ופלסטינים בעזה, 1.36 מיליון פלסטיניות ופלסטינים ביהודה ושומרון; היום יש בעזה 2 מיליון פלסטיניות ופלסטינים, וביהודה ושומרון יש 3.4 מיליון. בכל קנה מידה מצבנו היום גרוע בהרבה.

על ראש הממשלה הציוני הזה שנלחם למען מדינה יהודית – הוא לא אמר דמוקרטית, כי בעיניו אז ובעינינו זה היה מובן מאליו – ראש ממשלה שהיה גיבור ישראל, רמטכ"ל הניצחון האדיר של 1967, משחרר ירושלים, האיש שכשר ביטחון הנחה להגיב לאינתיפאדה הראשונה ביד קשה – על ראש הממשלה הזה בא איש אחד שלא עשה כלום למען ביטחון ישראל ואמר: אין לו מנדט. אמר: אין לו רוב יהודי. מילים שעד אז לא יכלו להישמע במדינת ישראל. אבל כשאמרו לידו, מעליו, מתחתיו, מצדדיו: בוגד, והלכו עם ארון קבורה ותמונות של מדי אס.אס וכאפיות, אז הוא דווקא לא אמר שום דבר.

יצחק רבין היה הראשון לזהות את האיום המתהווה מאיראן. ב-20 בינואר 1993 הוא עמד כאן וענה על הצעה לסדר-היום של חבר הכנסת אפרים סנה ואמר: "אכן איראן נמצאת בשלבים ראשונים של מאמץ לרכישת יכולות בלתי קונבנציונליות בכלל, וגרעיניות בפרט – – – זאת אם לא ייעשה מאמץ בין-לאומי מתואם למנוע ממנה להגשים את מטרותיה". הוא דיבר גם על טילי קרקע-קרקע: "האפשרות שאיראן תחזיק בנשק גרעיני צריכה להדאיג. וגם זו סיבה לא ראשונה ולא עיקרית לכך שעלינו לנצל את חלון ההזדמנויות שנפתח באחרונה כדי להתקדם לשלום". יצחק רבין הלך לאוסלו בשביל הביטחון, בגלל איראן ונגד חמאס, שהיה אז ארגון קטן, שהתעורר בכל הכוח אחרי טבח גולדשטיין.

קו ישר מחבר בין רצח 4 בנובמבר לבין טבח 7 באוקטובר. רבין גם היה הראשון לזהות שהליכוד הפך לסייען של חמאס והג'יהאד האסלאמי. הוא כמובן לא היה יכול להעלות על דל דעתו עד כמה יסייע הליכוד לחמאס, שגם היום, אחרי טבח 7 באוקטובר, הם ממשיכים באותה הסתה ובאותה מדיניות שגויה וכושלת נגד הרשות הפלסטינית, שהכירה ומכירה במדינת ישראל, ואילו המשכנו איתה בדרכו של רבין הייתה הופכת לשותפה אמיתית לשלום. הם לא מאפשרים כניסה שלה לעזה, ומאפשרים לחמאס לבנות מחדש את כוחו ולהשתלט מחדש על עזה. עד היום, הסכם אוסלו מונע מישראל, וחוסך לנו, לטפל אישית ב-3 וחצי מיליון פלסטיניות ופלסטינים בגדה. אף ממשלת ימין לא ביטלה את ההסכם הזה, ואפילו ראש ממשלה אחד, ב-1998, חתם עם ערפאת על המשך שלו.

אבל זה לא הדבר היחיד שממשלת רבין עשתה שממשיך להחזיק את מדינת ישראל עד עצם היום הזה. ממשלת רבין חוקקה את חוק ביטוח בריאות ממלכתי; היא השקיעה הון עתק בחינוך בכלל ובהשכלה הגבוהה בפרט; היא הראשונה שהכירה ב-13 מכללות אקדמיות כמכללות ציבוריות ותקצבה אותן, מה שהגדיל פי שלושה את מספר הלומדות והלומדים לתואר ראשון, בדגש על הפריפריה.

רבין השקיע בתשתיות. ממשלת רבין התחילה את כביש 6, את נתב"ג. הסטרטאפ ניישן התחיל בזכות 100 מיליון דולר שהשקיעה הממשלה יחד עם עשר קרנות הון סיכון פרטיות מישראל ומחו"ל. היא הכפילה את התקציב שמעבירה המדינה לרשויות המקומיות הערביות בתשתיות, בחינוך, בבריאות. רבין היה ראש הממשלה היחיד שהסתכל על אזרחיות והאזרחים הישראלים בגובה העיניים, כמו שראוי שנסתכל עליהם.

הלקח של רבין ממלחמת יום כיפור לא היה רק הלקח הצבאי. בהצהרת הממשלה בנושא הסדרת העקרונות בדבר הסדרי ביניים ב-21 בספטמבר 1993, הוא אמר: "מלחמת יום הכיפורים לימדה אותנו, ולהבדיל גם את אויבינו, את מגבלות הכוח הצבאי, וגם את האפשרויות הגלומות בפתרון המדיני. אחרי חתימת הסכמי הפרדת הכוחות עם מצרים וסוריה, אחרי חתימת הסדרי הביניים עם מצרים, אחרי פינוי כוחות צה"ל מתוככי מצרים ומליבה של סוריה, ידענו, ואנו יודעים עד עצם היום הזה, שנים ארוכות של שקט ושלווה בשני מוקדים אלה של אש ומלחמה". בזכות נחישותו ויוזמתו "של ראש הממשלה מנחם בגין – – – חתמה ממשלת ישראל על חוזה שלום ראשון וחשוב מאין כמוהו עם מצרים". מי שלא חיו אז, לא יכולות ויכולים לזכור איזו אויבת מרה הייתה מצרים.

החזון של רבין בלשונו היה בראש ובראשונה ירושלים המאוחדת, שתכלול גם את מעלה אדומים וגם את גבעת זאב, כבירת ישראל בריבונות ישראל, תוך שמירת זכויותיהם של בני הדתות האחרות, הנצרות והאסלאם, לחופש גישה ופולחן במקומות הקדושים להם על פי דתם. גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת הירדן בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה. שינויים יכללו את צירוף גוש עציון, ביתר, אפרת ויישובים אחרים, שרובם נמצאים באזור מזרחית למה שהיה הקו הירוק לפני מלחמת ששת הימים. הימין עד היום לא השיג את הריבונות הזו, לא השיג גבולות קבע בטוחים למדינת ישראל.

קשה מאוד לדמיין היום אחריות והשקעה לאומית כמו שעשה יצחק רבין. קשה לדמיין את חיזוק מערכת המשפט והדמוקרטיה שהוביל רבין נקי הכפיים, שכן, היו לו בהחלט ויכוחים עם בג"ץ, אבל לא היה חולם לאפשר להדיר את נשיא בית המשפט העליון מהכנסת. קשה לדמיין ראש ממשלה שמסתכל לציבור בעיניים ואומר אמת, ממש אמת, גם כשהיא מאוד קשה. קשה לדמיין ראש ממשלה שאומר למלך ירדן: אדוני המלך, שנינו ראינו הרבה בחיינו, ראינו בחיינו יותר מדי סבל. מה תוריש לילדיך? מה אשאיר אני אחריי לנכדיי? אין לי נכסים. ראש ממשלה שיגיד: אין לי נכסים – וזה גם יהיה נכון – יש לי רק חלומות להוריש לדורות הבאים עולם טוב יותר, מפויס יותר, עולם שנעים לחיות בו. אין זה הרבה מדי.

מדינת ישראל ורבין ידעו תמיד להתמודד עם אויבים ואיומים מבחוץ. מה שהכריע את יצחק רבין ומה שמאיים גם היום על קיומה של מדינת ישראל – לא רק על ביטחונה, אלא על עצם קיומה – הוא האלימות, ההסתה, השקרים והשנאה מבפנים. כשרבין דיבר על מחיר אישי, הוא לא חשב על מוות. רבין לא אפשר לשב"כ להגביר את האבטחה, כי הוא חזר ואמר: אין עולם שבו יהודי ירצח אותי.

רוב עם ישראל הייתה הרוסה, הרוס וממוטט, באופן שמי שלא חיו אז לא יכולות ויכולים לדמיין מה הרצח הנורא הזה. היה פה אבל שלא נודע כמותו. אבל היו כאלה שחיככו את ידיהם בהנאה, והצלחת ההסתה נגד רבין רק חיזקה אותם. והיום הם בכלל חוגגים, וחלקם בכלל בשלטון. יש רבנים שמעידים על עצמם שהם התכוונו שרבין ימות.

רצח רבין הוא הטראומה הכי קשה בתולדות מדינת ישראל. כן, אני אומרת את זה גם אחרי 7 באוקטובר. וכל זמן שחלק ממי שתרמו להסתה שהביאה אליו נמצאים בשלטון, לא נוכל להחלים מהטראומה הזאת. דרך רבין היא דרכה של הציונות. רוב מכריע של הציבור הישראלי תומך ותומכת בתכנים; לא בסיסמאות, לא בשמות, לא בשקרים – בתכנים של הדרך הזאת. עתידה של מדינת ישראל תלוי בכך שאנחנו נחזור לדרך יצחק רבין. יהי זכרו ברוך.