קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, כבוד השר, אני מבקש לפתוח בשאלה. כאשר שואלים כל אחד ואחת מאיתנו: תנו לי דוגמאות למדינות דמוקרטיות בעולם, דמוקרטיות שהן עוצמתיות ביותר, עם הגנה על זכויות אדם וזכויות אזרח ועם הליכים של בחירות חופשיות – אני מניח שתהיה הסכמה כללית שארצות הברית, בריטניה, אוסטרליה, קנדה וגרמניה הן דוגמאות מצוינות למדינות דמוקרטיות עם מסורת ארוכה של דמוקרטיה ועם יציבות רבה במובן הזה. מוסד היועץ המשפטי לממשלה כפי שהוא קיים בישראל לא קיים באף מקום בעולם, ולא במקרה, משום שהוא מנוגד תכלית הניגוד לעקרונות הדמוקרטיים הבסיסיים ביותר.
לכן, כשאנחנו מסתכלים על אותן מדינות דמוקרטיות, שהן סמל לדמוקרטיה בעולם, אנחנו רואים באופן רוחבי את הדבר הבא: בארצות הברית מי שמחזיק בסמכויות מקבילות ליועץ המשפטי לממשלה כאן, הוא שר המשפטים, שממונה על ידי נשיא ארצות הברית עצמו; בבריטניה היועץ הוא חבר ממשלה, הממונה על ידי ראש הממשלה. אגב, שם התביעה הכללית היא נפרדת מהייעוץ המשפטי; באוסטרליה היועץ המשפטי ממונה על ידי ראש הממשלה; בקנדה הוא ממונה על ידי שר המשפטים; בגרמניה, גם שם הוא ממונה על ידי שר המשפטים, באישור הממשלה. בכל אחד מהמקומות האלה יש ניואנס כזה או אחר; הדבר המשותף לכולם הוא שהמינוי של היועץ המשפטי, ומי שמחזיק בסמכויות האלה, הוא מינוי של ממשלה נבחרת והוא מתחלף עם התחלפות השלטון.
אל מול הדבר המובן מאליו הזה, שבו כל גוף, בין אם זה אזרח כאדם פרטי, בין אם זה חברה, בין אם זו עמותה, זכאי לקבל ייעוץ משפטי וייצוג משפטי ממי שנאמן עליו, ממי שהוא סומך עליו, ממי ששוררים בינו לבין אותו אדם יחסי אמון – העיקרון המובן כל כך הזה לא קיים במדינת ישראל. אצלנו יש שיטה מעוותת, שאין דומה לה באף מקום, שבה כופים על ממשלה יועץ משפטי שמונה בכלל על ידי ממשלה קודמת, שעמדותיה הפוכות לחלוטין, שחבריה יושבים באופוזיציה לממשלה המכהנת - -
- - וזאת תוך כדי מצב שמרכזים בידי אותו יועץ סמכויות דרקוניות חסרות תקדים – בשום מקום אחר – שכוללות גם את הסמכות לייעץ; גם את הסמכות להטיל וטו הלכה למעשה על היכולת לקדם חקיקה ממשלתית; גם את הסמכות לייצג או לשלול את הייצוג מהממשלה או לייצג נגד הממשלה בבתי המשפט; גם את סמכויות האכיפה הפלילית תוך נקיטת מדיניות שמנותקת לחלוטין מאיזושהי מדיניות ממשלתי כלשהי, ללא שום דין וחשבון ציבורי, באופן מפלה ובאין מפריע, תוך שגם תפקידים מהותיים אחרים, שנוגעים להעלאת נושאים במישור הציבורי שליועץ יש מעמד בהם וכו', גם הם, כולם כולם כולם, מרוכזים בידי אדם אחד. אין דבר כזה באף מקום, ובוודאי שלא יכול להיות דבר כזה במדינה דמוקרטית.
אבל הדברים, כפי שמסתבר, חמורים בהרבה, משום שמה שקורה כשנותנים את כל הכוח לגורם אחד, באופן בלתי מבוקר, הכוח הזה משחית. מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה הושחת עד היסוד בתקופת כהונתה של היועצת המודחת גלי בהרב-מיארה. עד היסוד, בכל התחומים. ראשית, ייעוץ משפטי לממשלה שאמור היה לייעץ לממשלה, לסייע לה לקדם את מדיניותה, פועל באופן שיטתי על מנת לסכל את מדיניות הממשלה. הדבר מגיע לאבסורד, שבו הייעוץ המשפטי הפך את עצמו לשחקן וטו על הגשת חקיקה ממשלתית, באמצעות השליטה הטכנית שלו בהליכי ניסוח החקיקה וההגשה. עד כדי כך, שהגענו למצב שבו המסלול של החקיקה הפרטית הפך למסלול הראשי של החקיקה, כמו שאנחנו רואים היום בהצעות החוק האלה. כי הרי לו הממשלה הייתה מנסה ליזום את החקיקה הזאת, ברור לגמרי שהיא לא הייתה מצליחה להביא אותה לכאן בכלל.
הדבר הברור הזה הוא הרי אבסורד מוחלט, בלתי מתקבל על הדעת. היועץ יכול לחוות את דעתו, בטח בעניין שהוא נמצא בו בניגוד עניינים אישי מובהק? אבל הוא בטח לא יכול – במצב הזה של ניגוד עניינים, או בכלל בכל נושא – להשים עצמו במקום הממשלה הנבחרת, ובכלל למנוע ממנה לקדם הצעות חוק או דברים שהיא מעוניינת להוביל. הדבר הזה הולך ומתרחב לעולם הייצוג. לממשלת ישראל כבר מזמן אין ייצוג משפטי ברוב המוחלט של העתירות שנמצאות בליבת מדיניותה. אני אגיד לכם דבר עוד יותר מדהים מזה: אתם יודעים שבהיעדר ייצוג אנחנו נדרשים – אני, אגב, גם באופן אישי כשר המשפטים, מגיש תגובות לעתירות לבג"ץ במדור הבלתי-מיוצגים – כאשר למדינת ישראל יש מערך של מאות פרקליטים שבמקום לשרת את הממשלה הנבחרת הם בכלל עובדים נגד הממשלה, בהוראה של אדם אחד, שלא נבחר על ידי הציבור, אלא על ידי חברי הממשלה שיושבים היום באופוזיציה.
איזה מין דבר הזוי זה? בלתי מתקבל על הדעת. אני אגיד גם יותר מזה. באופן שיטתי, היועצת המשפטית המודחת פועלת פעם אחר פעם אחר פעם כדי להציג עמדות בבג"ץ כנגד עמדת הממשלה – לא פעם באופן קיצוני יותר אפילו מעמדות חלק מהעותרים; ולא פעם, אגב, אפילו בית המשפט העליון, בהרכבו החד-צדדי, מגיע למקום שהוא מקבל עמדות שהן יותר מתונות מהעמדות הקיצוניות של היועצת כנגד הממשלה. איפה נשמע דבר כזה? איפה נשמע גוף, איפה נשמע אדם – זו זכות יסוד במדינה דמוקרטית לקבל ייצוג כפי שצריך בפני בית המשפט. איפה זה נשמע?
הדבר הזה נמשך באכיפה הבררנית הפושעת שמתקיימת כאן, והכנסת הזו, על דעת חבריה, גם מהאופוזיציה, העבירה כאן באופן תקדימי את הצעת החוק של חברת הכנסת צגה מלקו, שאושרה בשלוש קריאות, שנתנה חנינה גורפת ליוצאי אתיופיה בגלל שהוכח במספרים שהיחס אליהם בעבירות של הפרת הסדר הציבורי הוא הגשה סיטונית של כתבי אישום, אל מול התעלמות מוחלטת מההתפרעויות הבלתי-פוסקות שהיו מצד מתנגדי הרפורמה המשפטית.
כן. אחר כך הצטרפו בהחלט חברי הכנסת נוספים, אדוני היושב-ראש. בהחלט כולכם ראויים לברכה.
האכיפה הבררנית הזו, שהיא דבר שמפרק כל חברה, היא דבר שאי-אפשר לקבל אותו ואי-אפשר להסכים לו. צריך לומר שגם בייצוג האינטרס הציבורי ושמירה על שלטון החוק אפשר לתת כאן נאום שלם איך מוסד הייעוץ המשפטי פשט את הרגל לחלוטין. אתן רק דוגמה אחת: הוא אפשר שביתות בלתי חוקיות על רקע פוליטי, שגרמו למשק נזק אדיר; לא נקט שום צעד כדי למנוע ולהעמיד לדין את מי שהיה אחראי עליהן. ואני יכול לתת כאן, שוב, רשימה ארוכה של נושאים.
עכשיו, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לסיכום עוד שני דברים. היו כאן הרבה הצעות, אז אנא, תן לי עוד שתי דקות כדי להשלים. הנושא באמת חשוב. אחד, גם במשטר הבלתי-מתקבל על הדעת שיש לנו כאן, האבסורד הוא עוד יותר גדול, כאשר באה ממשלה ואומרת: אין לנו שיתוף פעולה יעיל עם הייעוץ המשפטי לממשלה, אין אמון, שרי הממשלה מצביעים על כך פעמיים – פה אחד – ואז בא בית המשפט העליון ובכל מיני תירוצים מסכל את היכולת של הממשלה להחליף יועץ כזה, שהיא איננה יכולה לעבוד איתו. בעצם אחרי כל ריכוז הכוח הזה, הוא יוצר מציאות שכופה על הממשלה – אני לא מדבר בכלל על היכולת של הממשלה לבחור את מי שהיא רוצה כראות עיניה כמו שזה קיים בכל דמוקרטיה – כופה על הממשלה יועץ שנבחר על ידי ממשלה קודמת ופועל כנגד הממשלה באופן שיטתי.
לא רק זה, אלא את אותו יועץ הוא זה שאחר כך מופיע בפניו בעתירות שמוגשות. תגידו לי, זה קיים באיזו דמוקרטיה? זה בכלל משפט צדק, שבית המשפט מכתיב לצד מי יהיה היועץ שלו, מי ייצג אותו בבית המשפט - -
- - בידיעה שהמייצג הזה ייצג נגד אותו צד ואחר כך אומר: שמענו את כל הצדדים ונתנו פסק דין. חרפה ובושה, ליקוי מאורות שאין למעלה ממנו.
נקודה אחרונה, אדוני, ובזה אני מסיים. אני חושב שהשאלה אם נכון לפצל לתובע או ליועץ, או אולי אפילו לעשות פיצול ליועץ שיעסוק בדין הבין-לאומי באופן נפרד – שהוא עולם אחר, ואני חושב שיש הרבה סיבות טובות לעשות את זה – כל השאלה הזאת היא שאלה מורכבת; היא מצריכה איזונים; היא לא מובנת מאליה. אני בהחלט - - -
אני חושב שהוא צריך מעמד של יועץ לכל דבר מהרבה מאוד סיבות - -
- - אבל אני יכול בהחלט לומר, יש לפיצול גם חסרונות וסכנות לא פשוטות, שגם להן צריך להיות ערים.
אני סבור שנכון לתמוך בכל ההצעות האלה, לקיים בהן דיון במיוחד בוועדת החוקה ולנסות להגיע לתוצאה באמת מאוזנת ונכונה - -
- - לרבות – ואני מבקש שגם הדבר הזה יידון – שאלת הקביעה אחת ולתמיד בחוק של דרכי המינוי ודרכי הפסקת הכהונה הן של היועץ והן של התובע הכללי בהתאם לחלוקה שתיקבע כאן.
1,267 מילים של יריב לוין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.