קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, "פיצול משרת היועץ המשפטי לממשלה איננו עניין משפטי בלבד. הוא נוגע בערכי היסוד של המשטר הדמוקרטי. במצב הנוכחי יש פגיעה בשני עקרונות של הדמוקרטיה הליברלית: מניעת ריכוז עוצמה בידי אדם או מוסד אחד ומניעת ניגוד עניינים מצד מפעילי סמכות שלטונית. במתכונתו הנוכחית של התפקיד, היועץ המשפטי לממשלה הוא האישיות החזקה ביותר במערכות השלטון בארץ, ואין נושא תפקיד בעל ריכוז עוצמה כזה בשום מדינה דמוקרטית. לכן יש להפריד בין שתי הפונקציות של תפקידו – היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי".
אלו דברי הפתיחה של מאמרו של פרופ' שלמה אבינרי, שלמיטב ידיעתי, אדוני היושב-ראש, עוד לפני שביטלנו את הפריימריז בציונות הדתית, הוא לא היה חבר מפלגה. הוא לא חיכה לא להיות חבר מפלגת הציונות הדתית, לראות מה קורה עם הפריימריז. כנ"ל לא בליכוד. אני שמעתי שמועה שהוא גם מעולם לא הצביע לא לחבר הכנסת גפני, לא לחבר הכנסת גולדקנופ, גם לא לאריה דרעי. אין בינו לבין מפלגות הקואליציה, למיטב ידיעתי, שום קשר חיובי. יכול להיות שהיה קשר שלילי בעבר.
לא הבנת? שלמה אבינרי הצביע לך פעם? פרופ' שלמה אבינרי?
ברור. ברור. אתה יודע, בחירות חשאיות-חשאיות, אבל יש דברים שאפשר לדעת.
המאמר הזה, שכותרתו "לפצל את משרת היועץ המשפטי", פורסם – תאמינו או לא – בעיתון שאני ממעט מאוד לצטט ממנו, והרבה מאוד אנטישמים בעולם אוהבים לצטט ממנו, עיתון הארץ. הוא לא פורסם לא במקור ראשון, לא ב"בשבע", אפילו לא באחד מעלוני השבת. זה לא פרויקט של הציונות הדתית, חברים. זה כן פרויקט של הציונות הדתית, כי אנחנו כתבנו במצע שזה מה שאנחנו הולכים לעשות, אבל זה פרויקט של מדינת ישראל. לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, אלמלא פוזיציה בלתי מוסברת מצד חברינו לאופוזיציה – היה הצעת חוק שלהם. הם היו אמורים להגיש את זה, כי זה היה בהסכמים הקואליציוניים של הממשלה הקודמת. אבל אין מה לעשות, אנחנו בשלטון וטוב שכך, אז מתפקידנו לתקן את המעוות.
פרופ' שלמה אבינרי – אני רוצה להקריא. "לפצל את משרת היועץ המשפטי" זה היה מאמר יחסית מהעת האחרונה. אני רוצה להרחיק נדוד לשנה שבה לדעתי זו בדיוק אותה שנה שבה אז חבר הכנסת הצעיר יריב לוין נכנס לכנסת. שנת 2009, נכון?
מאמר שכותרתו היא "די לריכוזיות". "הינה שאלה שבדרך כלל לא נשאלת בקורסי מבוא למדע המדינה: מיהי האישיות בעלת הסמכות הרחבה ביותר בעולם הדמוקרטי? נשיא ארצות הברית? ראש ממשלת בריטניה? נשיא צרפת? לא ולא. התשובה הנכונה היא: היועץ המשפטי של ממשלת ישראל".
עכשיו אני מבין – וחבל שיושב-ראש הכנסת יצא לרגע מהישיבה – למה הוא לא הזמין את גלי בהרב-מיארה להיות פה כשטראמפ נוכח. הוא לא רצה שלטראמפ יהיו רגשי נחיתות מול דמות כה רבת עוצמה כמו היועצת המשפטית לממשלה של מדינת ישראל. אז לכן הוא לא הזמין אותה לדיון, מתוך כבוד לאורח הגדול. אתה לא מביא את טראמפ, ומביא דמות – שתשב פה ביציע האורחים – שמרכזת בידיים שלה עוצמות, שהנשיא טראמפ היה רק חולם להחזיק בהן.
אם הנשיא טראמפ היה יודע אילו סמכויות יש ליועצת משפטית לממשלה במדינת ישראל, אם מישהו היה מתרגם לו את מאמרו של פרופ' שלמה אבינרי בהארץ, הוא היה דורש להעלות אותה איתו למטוס, שתלמד אותו מהי משילות. בארצות הברית אין דבר כזה, בשום מדינה נורמלית. לכן כבר בשנת 2009, שוב, באותו עיתון, עיתון הארץ: "ראויה ההצעה לפיצול סמכויות היועץ המשפטי לשיקול דעת רציני, מעל ומעבר להיסטריה הפופוליסטית שמנסים ליצור סביבה". חבר'ה, 2009 – כאילו הדברים האלו נכתבו היום, כאילו הדברים האלה נכתבו היום. היסטריה פופוליסטית, זה כל מה שיש. כל מה ששמעתי בשבוע האחרון בערוצי התבהלה בנושא הצעת החוק הזאת – שלמה אבינרי ב-2009 כבר קרא לזה היסטריה פופוליסטית. זה מה שיש לנו פה.
"במצב הנוכחי מדובר באישיות שאינה נבחרת" – אני ממשיך להקריא – "שנגועה בניגוד סמכויות ועניינים. מצד אחד, הממשלה ממנה אדם שאמור להיות יועצה המשפטי, אבל הוא איננו מייעץ לה אלא מכתיב לה מה מותר ומה אסור לה לעשות - - - אף שאין הוא נבחר ציבור הוא משתתף בישיבות הממשלה, ועיני הכול נשואות אליו, הן משום שהוא משגיח הכשרות האולטימטיבי של הממשלה, והן משום שבידיו הסמכות להגיש כתב אישום נגד כל אחד משרי הממשלה שמינתה אותו. מצד אחר, אי-אפשר לפטרו". איזו נבואה. ב-2009 כותב שלמה אבינרי: אי-אפשר לפטר את היועץ. "כיצד ייתכן שאותו אדם יהיה גם יועץ לראש הממשלה וגם מי שיכול להכריע אם להעמידו לדין? המצב הקיים", ממשיך פרופ' אבינרי – בשנת 2009; חברים, אני באמת לא הייתי צריך להכין נאום, מיותר – "אינו תוצר של חקיקה פרלמנטרית, שעברה דיון ציבורי מוסדר. סמכויותיו בפועל של היועץ המשפטי הן שעטנז בלתי סביר של מורשת קולוניאלית מנדטורית, פסיקות של בג"ץ, החלטות של ועדות שלא עברו מעולם תהליך חקיקה, הכרעות חד-צדדיות של היועץ המשפטי לגבי סמכויותיו שלו עצמו, והיסטוריה של כמה אישים חזקים וכוחניים שמילאו את תפקיד היועץ בתקופה של חולשה שלטונית".
כי הוא כתב יפה. כי הוא כתב יפה. אם הייתי יכול לכתוב יותר יפה ממנו, הייתי עושה את זה. אבל זה כמו שירה. איך אני יכול לקחת דבר כתוב כל כך טוב?
תקשיב: "התפקיד במתכונתו הנוכחית הוא אנדרוגינוס שצמח בשדות הפרא של הפוליטיקה הישראלית". אני אומר לכם, באמת כמו שירה. אני לא יודע. השר וסרלאוף, אם אתה יודע לכתוב יותר יפה ממנו, אני אמנה אותך. תקשיב, זה לא ייאמן.
אפילו השר וסרלאוף לא יצליח לכתוב יותר יפה מפרופ' שלמה אבינרי.
"לא פיצול התפקידים הוא פגיעה בדמוקרטיה. המצב הנוכחי, שאין לו אח ורע בשום מדינה דמוקרטית, אינו עולה בקנה אחד עם עקרונות הדמוקרטיה. יסודות הדמוקרטיה בישראל הם עמוקים וחסונים, למרות כל הבעיות שהיא נתקלת בהן, ואין לנושא משרה אחד מונופול עליהם".
הצעת החוק שאני מניח היום על שולחן הכנסת להצבעה בקריאה הטרומית מדברת על פיצול התפקיד לשלושה, כי מאז שנכתב אותו מאמר של פרופ' שלמה אבינרי – אני לא חושב שאפילו הוא דמיין סיטואציה שבה פעם אחר פעם לא תהיה לממשלת ישראל עורכת דין שתייצג אותה. יועצת משפטית מייצגת את עצמה; מי מייצג את הממשלה? אף אחד. אותה זכות שקיימת לכל פושע, לכל אדם, לכל עבריין, ויהיה זה הגרוע ביותר, לממשלת ישראל הנבחרת אין זכות כזאת שמישהו ייצג את עמדתה בפני בית המשפט.
לכן ההצעה מבקשת לפצל לשלושה: ליועץ, שיהיה משרת אמון של הממשלה, כמו עורך דין של הממשלה. התפקיד שלו הוא ייעוץ; הוא לא מתעסק בתיקים פליליים - -
- - הוא נותן עצות משפטיות לממשלה. הוא ימונה על ידי הממשלה, וכשממשלה מתחלפת – גם הוא יתחלף, כי לא הגיוני שהממשלה הקודמת בחרה לנו את עורך הדין, שנותן עצות מנוגדות למה שאנחנו רוצים לקדם. כשם שאנחנו לא רוצים שיעשו לנו, מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך. גם אני לא רוצה שעורך דין שאנחנו נמנה, בעזרת השם, הוא יהיה זה שנותן עצות משפטיות לממשלה הבאה, אלא אם כן נהיה אותה ממשלה ואז נחליט להשאיר אותו.
יהיה מייצג מדינה בערכאות, שבעצם יהיה משרד עורכי הדין של הממשלה ושל הרשויות הציבוריות, וייצג אותה בפני בית המשפט. הוא יעבוד במתכונת שמאוד מאוד דומה לסיוע המשפטי, לסנגוריה. יהיו לו גם עורכי דין משלו שייצגו, אבל בסופו של דבר זו עבודה מקצועית. במדינות העולם השונות יש עורכי דין פרטיים, שעובדים בחוזה מול הממשלה ומייצגים את הממשלה בכל מיני נושאים שדורשים מומחיות. לא ייתכן שהממשלה תחזיק את כל המומחים בנושא. אז ייצוג בבית המשפט זה מקצוע נפרד, גם בעולם עריכת הדין הפרטי.
תהיה דמות, שצריך לשמור על עצמאותה, שהיא לא תהיה תלויה בקדנציה של ממשלה והיא תחזיק בסמכויות התביעה הכללית, ואז ניגוד העניינים הבוטה כל כך הזה – שאותו אדם מחזיק בכל התפקידים האלה – ייפסק.
אני מודה כמובן לממשלה, שאישרה בוועדת השרים, ולידידי שר המשפטים יריב לוין, יושב-ראש ועדת השרים לחקיקה, שהחליטו לתמוך בהצעת החוק הזאת. אני קורא לכל חבריי, בקואליציה ובאופוזיציה, להפסיק עם ההיסטריה הפופוליסטית ולתמוך בהצעת החוק החשובה הזאת, שתבוא, בעזרת ה', לידי סיום בהקדם האפשרי. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לענות לכל המתנגדים, ואני רוצה לעבור עליהם לפי הסדר. היא לא נמצאת, אורית פרקש. אורית פרקש, חתמת על הסכם קואליציוני שדורש את פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה; מירב בן ארי, אני רוצה לענות לך. חתמת על הסכם קואליציוני שדורש את פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה; מירב כהן - - -
מירב כהן – נו, אבל היא מפריעה.
בסדר גמור. כולכם, המפלגות שלכם, אתם חלק והייתם חלק מממשלה ומקואליציה שזה ההסכמים הקואליציוניים שלהן.
מירב כהן, המפלגה שלך חתומה על הסכם קואליציוני שדורש את פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, את בטח זוכרת עם מי – עם מנסור עבאס, זה שקראת לו "ציוני". כן, איתו חתמתם הסכם קואליציוני שצריך לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה; מרב מיכאלי, חתמת על הסכם קואליציוני שדורש את פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה; בני גנץ, איפה הוא? חתמת על הסכם קואליציוני שדורש את פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה.
היחיד שנקי מהחטא הזה, והיחיד שנתן פה התנגדות שהיא איכשהו רלוונטית לחוק - -
ולכן אני רוצה להתייחס רק לאמירה שלו. ואני אומר כאן מעל הבימה: אל תאמין לשקרים, מה שכינינו פה קודם "היסטריה פופוליסטית". אין שום קשר בין החוק הזה לבין הפסקת משפט נתניהו. משפט נתניהו - - -
משפט נתניהו הוא תרנגולת שמטילה ביצי זהב עבור הימין. כל יום שעובר שם אנשים נחשפים יותר לעומק לשחיתות האדירה של מערכת המשפט, לתביעה, לתפירת התיקים, לעבריינות.
תרנגולת שמטילה ביצי זהב לא שוחטים. ולכן אני מקווה ששכנעתי אותך, אבי, ותוכל לתמוך בלבב שלם בחוק הזה. אין לו שום קשר לתיקי נתניהו. ומי שירצה לראות, יראה איך ננהל את הדיונים במקצועיות, באחריות ולא בפופוליזם.
ואני רוצה, בעשר השניות שנותרו לי – הם מפריעים ממש ממש, אדוני היושב-ראש – אני רק רוצה להודות – נו, מה - - -
לא, אני לא. אני רוצה לסיים. אני רוצה לסיים, רק תן לי.
אני רוצה להודות. הודיתי בהתחלה כמובן לחברי וידידי שר המשפטים, יושב-ראש ועדת השרים לענייני חקיקה. אני רוצה להודות ליושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ, שהצליח לפתור את הפלונטר שהיה פה במשך שלושה חודשים סביב החוק הזה, והוא עולה היום להצבעה. אני רוצה להודות לכל ראשי המפלגות וראשי סיעות הקואליציה ולאלו שהם נכון להיום לא בסטטוס של סיעות קואליציה, לסיעות החרדיות, ששמו בצד את המחלוקות ואמרו: החוק הזה הוא חשוב, הוא נכון, ואנחנו נעביר אותו, בעזרת השם. אני מקווה שיש בזה גם סימן לבאות.
אבל החרם על ההצבעות היום נשבר, ואני רוצה להודות לכל מי שהייתה לו יד בדבר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
1,653 מילים של שמחה רוטמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.