הטיפול בתסמינים פוסט-טראומטיים ומניעת מקרי אובדנות בקרב שורדי המסיבות בדרום

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, שנתיים עברו מאז 7 באוקטובר. אני בטוחה שכל אחד ואחת מאיתנו זוכרים מה עשינו ואיפה היינו בדיוק באותו רגע. אנחנו זוכרים את סרטוני הזוועות, את דיווחי החדשות הבלתי-פוסקים; אנחנו זוכרים שהיו אנשים צעירים שיצאו לחגוג ולרקוד במסיבות בדרום והם נחטפו, הם נרצחו, הם עונו, הם נאנסו. 378 אנשים נרצחו, 44 נחטפו, וחלק מהם לא שרדו. מי ששרד מהמסיבות, חייו לא חזרו להיות אותם חיים.

לצערי – ואני אומרת את זה בצער גדול – על אף העובדה שמשרד הרווחה לקח על עצמו את הטיפול בשורדי המסיבות, ועל אף העובדה שבאמת יש מאמצים לתת מענים, המענים עדיין לא מספקים, בלשון המעטה. אנחנו רואים אנשים שלצערי התאבדו. ב-10 באוקטובר בשנה שעברה, ביום הולדתה, התאבדה שיראל חוגג; החודש הזה, לפני שבועיים, התאבד רועי שלו, זכרו לברכה, בן זוגה של מפל אדם, זכרה לברכה, שורד מסיבת הנובה.

אני מספרת את הסיפורים האלה גם כדי להזכיר לכולנו מה היה כאן, וגם כי לצערי, זה משקף מציאות קשה ומדאיגה. מאחורי אותם מקרים עומדים עוד מאות ואלפי מקרים. יש 4,000 אנשים שהיו במסיבות, ואותם אנשים זקוקים לטיפול נפשי אינטנסיבי, לא מוגבל בזמן, לא מוגבל בימים, לא מוגבל בשעות. המענים שניתנים להם ברובם מסלילים אותם לנכות, להיצמדות לקצבאות. בואו ניתן להם ביד רחבה. המדינה כשלה בלתת להם את הביטחון, אז לפחות לא להיכשל פעם נוספת בלתת להם את המענה.

אני אומרת לכם שדווקא עכשיו, כשחזרו החטופים והסתיימה המלחמה, הפוסט-טראומה יכולה לצוץ. אם לא ניתן מענים מקיפים, אנחנו נצטער על זה, כי גם אלה ששרדו את הטבח הנורא, יכולים למצוא את מותם. באחריות הממשלה לדאוג ולהגיע באופן יזום לכל שורד ולכל שורדת, לספק להם מעטפת טיפולית מקיפה וראויה. המענה הטיפולי שקיים היום – אמרתי – הוא לא מספיק. המדינה חייבת לגבש תוכנית משולבת בין כל משרדי הממשלה.

הייתה הבטחה של ראש הממשלה להקים מינהלת לשורדי המסיבות ולמשפחות השכולות מהמסיבות; הדבר הזה עדיין לא קרה. משרד הרווחה עושה מאמצים, ביטוח לאומי עושה עבודת קודש. זה עדיין לא מספיק. תודה רבה.