קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אתה יודע, אדוני היושב-ראש, לפני שאתה מתחיל – כל הזמן בימי שני יש ישיבות סיעה, אוקיי? כל פעם, בישיבות סיעה אני תמיד אומרת – הן מתקיימות, לפחות בצד של האופוזיציה, כדי להוציא כותרות. אם אתם שמים לב, כל הזמן אחרי ישיבות סיעה באופוזיציה יש כותרות. אז איזה כותרות היו לנו היום? בואו נתחיל מליברמן: הלוחמים בעזה נפלו על מזבח שימור הקואליציה. אז יש לי חדשות בשביל אדון ליברמן, שר הביטחון לשעבר, אדם שמכיר את המערכת הצבאית: החיילים האדירים שלנו נפלו בשם קדושת חיי אדם. הם נפלו בשם הערך הבסיסי של הרעות, של אהבת המדינה, של אהבת המולדת, של הכרעת האויב. איך זה ייתכן שבמקום להגיד שהחיילים שלנו הלכו לנצח, הוא אומר: החיילים שלנו הלכו למוות. כמה אפשר להתבזות? איך אפשר להשתמש במושגים האלה, כאשר בזמן מלחמת הקיום – זו מלחמת קיום שלנו, של העם היהודי, של עם ישראל בארצו, אחרי הטבח הנוראי. החיילים שלנו יוצאים אל הקרב בכל יום מחדש בשם צדקת הדרך, בעבור הצלת חיים. איזו זילות בחיי אדם. למרות שמדובר באמת במלחמת קיום שלנו, איך אפשר לבוא ולומר שהם הולכים למות? החיילים שלנו לא הולכים למות, החיילים שלנו הולכים לנצח.
ואם אנחנו נסתכל גם על מה שאמר לפיד בישיבת הסיעה – כל הדברים האלה שנאמרים באמת מעוררים גועל נפש. כמה צביעות, כמה צביעות יכולה להיות? מה אנחנו יכולים להגיד למשפחות השכולות ששומעות שהילדים שלהן הלכו לצבא כדי למות? איך אפשר לומר דבר כזה? וכל זה – בשם הפוליטיקה. האם כל הדברים הפוליטיים מצדיקים כאלה אמירות? ואני מדברת כאימא לשני מילואימניקים. איך אפשר להשתמש במילים כל כך פוגעניות, כל כך קשות, כשהמשפחות השכולות שומעות את הדברים הקשים האלה? וכבר הבנתי שיש זעם גדול בקרב המשפחות השכולות, וגם כבר יש התבטאויות.
כל מה שנאמר, כמובן, כפי שאמרתי, באמת ובתמים מעורר כעס. ואתם יודעים מה? כל הצדקנות והצביעות הזו – אני שואלת את עצמי איפה באמת ראשי האופוזיציה, גם לאור הנתונים שאנחנו שומעים על המשתמטים בתל אביב ובסביבתה, שהם נעלמים כמובן מעיניהם של ראשי האופוזיציה. הרי העובדות האלה לא מעניינות אותם. הם לא מבקשים טיוטה, הם לא מבקשים לראות את חוק הגיוס, הם לא מבקשים כלום. אגב, זה אותו חוק שראשי האופוזיציה הביאו בקדנציה הקודמת. אם היו להם 61 חברי כנסת הם היו מעבירים את זה. אז עכשיו יש להם סיבה טובה – יש מלחמה. נכון, יש מלחמה, אבל חוק גיוס מדבר על כל שנות חייה של מדינת ישראל. 77 שנים לא היה חוק גיוס. אז הלחץ הזה, הרצון הזה, מכונת הרעל הזו, שמבקשת כל פעם לשנוא, בשם השנאה – פעם זה ערבים, עכשיו זה חרדים; כל פעם זה משתנה. כי השנאה בעצם מניעה אותם לקבל עוד מנדטים ועוד מנדטים ועוד מנדטים.
זו לא פוליטיקה, פה מדובר במדינת ישראל, פה מדובר על ארץ ישראל, פה מדובר על השלמות של עם ישראל. פשוט, כל מה שיש לי להגיד לכם: תתביישו.
448 מילים של קטי קטרין שטרית. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.