קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אני הולכת לעשות את זה מאוד קצר. מאוד קצר. כבוד היושב-ראש, כבוד השרה או השרים, חברי הכנסת, שלוש משפחות איבדו את יקיריהן, ופה בכנסת צורחים חברי הכנסת אחד על השני. חלק מהצרחות פופוליסטיות מתחילתן ועד סופן. כואב לי הלב. כן, מירב, אני לא יודעת איפה היית פה, אבל נעלמת. הצרחות הן לא נורמליות, בלתי אפשריות. מירב, חבל שאת הולכת, כי אני מזמינה אותך לראות – –
– – את ספר החוקים של מדינת ישראל. תראי שם כל כך הרבה חוקים שהכנסת הזאת תיקנה, חוקים חשובים, בין שעסקו בנושאי ביטחון, בין שעסקו בנושאי רווחה, בריאות, כלכלה וכדומה. אז אפשר לצרוח פה עוד לב השמיים, אפשר להתנגד לחוקים שעשינו, אפשר להתנגד לדברים שלא נראים לכם ראויים, אבל אנחנו כולנו עם אחד, כולנו רוצים פה בטובת מדינת ישראל. למען שנשב פה ונתווכח, חיילים נופלים, הם מתים. הם אחים שלך, נאור, הם אחים שלי, הם אחים של טלי. הגזמתם לחלוטין. הגזמתם. אני עומדת פה, יותר נכון יושבת שם, שומעת אתכם ונחרדת. נחרדת. כן, גם ממך, מכולנו פה.
בואו נבין, הילדים שלנו נמצאים בעזה או בלבנון, מתים, ואנחנו צועקים פה אחד על השני בפופוליזם נורא ואיום. אז אני כן מקווה שכולנו נבין את גודל השעה. כולנו צריכים פה מדינה יהודית ודמוקרטית. כואב לי על מה שקרה פה קודם, כואב לי על כל החבר'ה שנמנעו מלהצביע כדי להגיד לאיימן עודה לא להיות פה, כי אנחנו לא רוצים – לא בגלל שאנחנו שונאים, בגלל שאנחנו מאמינים במדינה הזו. זו המדינה שלנו, ואנחנו נמשיך ונאמין בה עד אין-סוף. אז אני באמת מצטערת – גם ממך עליזה, אני לא יודעת איפה את. אני לא רוצה – אני רוצה שכולנו נלך הביתה בזמן הקרוב, אבל תבינו את גודל השעה. אז אני מתנצלת בפני כל אזרחי מדינת ישראל שזה מה שהם צריכים לשמוע.
282 מילים של מיכל מרים וולדיגר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.