קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
ואללה, אין לי מושג איך הם ישנים בלילה. אין לי מושג. אין לי מושג איך בזמן שהרגע קיבלנו הודעה על עוד שלושה חיילים שנהרגו, הם מאחורי הקלעים עובדים על חוק ההשתמטות. ואתם אומרים לנו להתבייש? אנחנו צריכים להתבייש? אתם הולכים להצביע פה אחד-אחד, אתם הולכים להעמיס על המילואימניקים עוד ימים, ואנחנו צריכים להתבייש? די כבר. לא מצליחה להבין את זה בכלל.
אתם צריכים לעסוק בחמישה דברים בלבד: בהחזרת החטופים, בגיוס ושוויון בנטל, במפונים, ביוקר המחיה, בוועדת חקירה ממלכתית.
אמרתי חמישה. אלה הדברים היחידים שאתם צריכים לעסוק בהם. לא באיזה חוק פופוליסטי להדיח מישהו, שגם כך החליט שהוא פורש. את מי זה מעניין עכשיו? את מי זה מעניין בזמן שכל בוקר אנחנו קמים וחיילים מתים ואנחנו עוברים בין שבעה לשבעה? במה אתם מתעסקים? אתם אמורים לנהל מדינה. שום דבר אני לא רואה אתכם מנהלים. שום דבר. אנחנו עוברים בין דיון לדיון. לא בחינוך, לא בכלכלה – בשום דיון שאני נמצאת בו שום דבר לא מתקדם. אני נמצאת באותם דיונים שנתיים, ולא הצלחנו להתקדם אפילו פיפס. בדברים הכי פשוטים אנחנו לא מצליחים לקדם. שום דבר לא מנוהל במדינה הזו. שום דבר. מתי תיקחו אחריות ותגידו: אנחנו לא מסוגלים? מתי?
ובמקום זה, כל שנייה מישהו צועק: תתביישו, תתביישי, תתביישו. לא אנחנו היינו חלק מממשלה שבזמנים שלה נגרם הטבח הכי גדול במדינת ישראל. לא אנחנו – אתם. ואתם אומרים לנו "תתביישו"? אני פשוט לא קולטת את זה. כאילו הם אשכרה ישנים טוב בלילה בזמן שאנחנו לא נרדמים. אני לא מצליחה לישון כשאני יודעת שיש עדיין חטופים וחיילים בעזה וכולם סובלים. ואנחנו כל יום פה עם משפחות הנרצחים ומשפחות הנופלים והחטופים ששבו. כבר אין מקום להכיל את זה. ואנחנו צריכים להתבייש. וכן, אני בהחלט מתביישת, אבל אתם צריכים להתבייש פי אלף.
276 מילים של יסמין פרידמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.