קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להגיד שיום כזה – אומנם אנחנו פה בפורום מצומצם ובפלטפורמה קצת שונה – מבחינתי, זה רגע של ניצחון. זה ניצחון. איך נראה ניצחון – אחדות.
חבריי מהאופוזיציה, קודם כול אני מתחיל איתכם. זה ניצחון. זה מה שגם העם רוצה לראות. העם רוצה לראות אותנו מאוחדים. הדבר הזה שראיתם עכשיו הוא לא נס. זה ברור מאליו. הרי אנחנו באמת יחד. אנחנו במלחמה. היינו צריכים להגיע לאיראן כדי לראות את הסצנה, את האירוע הזה, אבל זה אירוע של ניצחון, והאויב רואה והציבור רואה.
עכשיו נעזוב את האויב כרגע – וגם לעודה נגיע. קודם כול עם ישראל מעניין אותי, אבל עם ישראל גם מעניין אתכם, ואני מכיר אתכם. אני יודע את זה. רק לפני שבוע, חברת הכנסת בן ארי, החמאתי לך. בפורומים בין-לאומיים אנחנו יחד, ואמרתי איך את נלחמת כלביאה, ומשום מה כשחוזרים לירושלים, בירתנו הנצחית והמאוחדת, מתקוטטים כמו ילדים, כמו טיפשים. אבל הציבור בישראל לא רואה את מה שאנחנו אומרים או עושים בחו"ל; הציבור בישראל לא רואה את מה שאנחנו רואים בפרסה; הציבור בישראל לא יודע שהטילים האיראניים – או שהוא כן יודע, אבל משום מה הוא לא מבין למה אנחנו לא מציגים את זה לראווה לעולם. ובמלחמה הזו אנחנו נכריע. אנחנו ננצח. וכדי לנצח צריך זמן, אבל כדי שנשיג את הזמן הזה אנחנו צריכים להיות מאוחדים, וזו בדיוק התמונה. זאת התמונה שעם ישראל רוצה לראות, וזו בדיוק התמונה ששידרתם היום, ששידרנו היום בזכותכם, ואני מודה לכם.
אבל גם ברשותכם, וגם מכם אני מצפה, מעבר לתודה ענקית לאנשי המודיעין, למוסד המדהים, לטייסים הנפלאים, לנווטים, לטכנאים, לכל מי שעוסק במלאכה – –
נגיע, תן לי לסיים. – – יש שניים שאני רוצה להודות להם. אני אגיע גם לשם, אל תדאג. ביום שישי, חבר הכנסת, הגעתי לבני ברק. אני בשנת קדישים, ואני מגיע ואני רואה את כל התלמידים שם מתפללים – למען מי? למען מדינת ישראל. נגיע. אבל תרשה לי קודם כל להודות – וגם פה יהיה בינינו קונסנזוס – לעם ישראל.
אתם יודעים, יש שבועון אמריקני, טיים מגזין, והוא בוחר את איש השנה. איש השנה וחצי, איש השנה ושמונה חודשים, זה עם ישראל המדהים, שמפגין את החוסן. כן, הלכתי לבקר ביום שבת מקום שנפגע, וראיתי שם את הציבור שאומר: אנחנו מבינים, ואנחנו רוצים להכריע את זה, כי הטילים הבליסטיים הקונבנציונליים האלה – מחר הם גרעיניים.
עכשיו מילה אחת לאיזה תושב יליד חיפה שבכלל לא אכפת לו שהעיר שלו, כביכול – כי היא לא באמת שלו – העיר מותקפת. לא אכפת לו. מה שאכפת לו, מה שמניע אותו, זה השנאה לדגל הזה, והוא בז לדגל הזה. אבל יש לי חדשות בשבילו – בטח שהוא הלך. הוא הלך – אתם יודעים למה הוא הלך? כי הפגנו אחדות. שימו לב מה קרה הבוקר: היינו מאוחדים – הוא הלך. אם היינו מפולגים, הוא היה נשאר ומצטרף. אבל אני חוזר לדגל. מי שבז לדגל הזה, הדגל בז לו, ואנחנו, התפקיד שלנו להיות מאוחדים ולדאוג שמי שבז לדגל הזה לא יהיה בבית הזה. קואליציה ואופוזיציה – איזה מסר, איזה מסר לציבור הישראלי, שיהיה ימין, שיהיה שמאל, שיהיה חרדי, שיהיה חילוני. העם שלנו גאה במדינה שלו, גאה במסורת שלו, גאה בדת שלו, ואנחנו מחויבים לעם הזה, ואנחנו מחויבים לו.
ואני רוצה מילה אחרונה אליך, חבר הכנסת אשר. הזכרת את הקדוש ברוך הוא. אני אגיד את זה בצורה הכי ברורה: כולם יודעים על האהבה שלי, על ההערכה שלי, על התמיכה שלי בנשיא ארצות הברית. ב-2016 הייתי הראשון שאמר שהוא גם ינצח בבחירות. אתה יודע, לפני שהייתי פה הייתי עיתונאי.
ואם תרשה לי, אדוני היושב-ראש, גם מילה אחת על איראן, מילה אחרונה שקשורה לדת, קשורה לעיר המדאן, קשורה לשושן הבירה. מילה אחת. להם, לאמריקנים, לעולם החופשי, יש את טראמפ; גם לנו – הוא נשיא שאנחנו מאוד אוהבים. ויש לנו כמובן ראש ממשלה נפלא, שנותן כאן עבודה חבל על הזמן, נכנס פה להיסטוריה במהלך ענקי. אבל יש לנו את – איך נקרא לזה? כאשר יש לך את הקדוש ברוך הוא שם למעלה, ששומר עליך, אין לי צל של ספק שהפעם אנחנו נכריע.
ומילה אחרונה, ברשותך. אמר חבר הכנסת עודה: למען הילדים. הוא באמת הביע דאגה לילדי איראן. הביע דאגה לילדי איראן. להבדיל ממנו – לא יודע אם הוא היה בטהראן – אני, מה לעשות, כעיתונאי הייתי שם. אני מכיר. ואז יום אחד אני מגיע לעיר – 1993, כמדומני – הייתי הראשון שנכנס לשם, לעיר המדאן, שושן הבירה, שעתיים נסיעה מטהראן הבירה, ואני מגיע לשם לראות את הקבר של אסתר ומרדכי – מרגש, נכון? בית כנסת שם, באיראן – וגם להתפלל תפילה שלנו, אפרופו אתה, חבר הכנסת אשר. בכניסה לעיר – שלטים ענקיים: ילד וילדה פרסים עוזרים לעיוור לחצות את הכביש; ילד וילדה פרסים מצחצחים שיניים. מרגש; ילד וילדה פרסים קוראים בקוראן; ילד וילדה פרסים שורפים את דגל ישראל. ככה מחנכים את הילדים האלה. והמלחמה הזו – ואת זה העולם צריך להבין – אני לא נלחם פה רק בשביל ילדי ישראל, אני אומר לך, למען הנינים של הנינים של הנינים שלי; אני גם נלחם למען ילדי איראן. וזה הסיפור הגדול, והעולם יודע את זה היטב, אבל שוב, בשלב הזה אנחנו לבד.
ועוד מילה אחרונה, אדוני היושב-ראש. ארצות הברית, במלחמת המפרץ, יצאה ובנתה לעצמה קואליציה בין-לאומית. תהיו גאים במדינה שלנו, כי במלחמה הזו כל ההישגים האלה הם הכול made in כחול-לבן, made in ישראל. כמה שבימים האלה אנחנו גאים בדגל הזה, ואוי לו למי שבז לדגל הזה. תודה רבה.
853 מילים של בועז ביסמוט. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.