אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקשת, נתבקשתי לקרוא את הדברים על ידי חנה כהן, הדודה של ענבר הימן, השם ייקום דמה, שנרצחה ב-7 באוקטובר. את הדברים הם כתבו ביום ה-600, אז אני ככה קוראת אותם. ובאמת ענבר, בשבילנו, אפילו בבית שלי, הדמות שלה – היא הייתה הלפרית במסיבה של הנובה – באמת אישיות, לוחמת, וכזאת שנתנה ושמרה על החיים.
ענבר אהובה שלנו, ילדת אור ואהבה, מתנה ענקית שקיבלנו ל-27 שנה בלבד. כילדה היית ילדת פלא וכך גדלת, כפלא מהלך. הוספת לחיינו כל כך הרבה יופי ושמחה ואור ואהבה. כל מי שהכיר אותך נשבה בקסמייך. דיברת ונשמת דרך האומנות שלך, דרך היצירות המופלאות שיצרת. ההורים שלך שמרו אותך והגנו עליך וטיפחו אותך 27 שנים, אבל מדינת ישראל הפקירה אותך, והכול נגדע בצורה כל כך אכזרית. ומאותו היום, כבר 600 ימים שאנחנו לא מוצאים מרגוע לנשמה. החיים שלנו נעצרו, נגדעו איתך. המחשבה שכבר 600 ימים את מוטלת זרוקה בעזה מטריפה לנו את הנשמה. היום והלילה הפכו לגיהינום. אנחנו נרצחים איתך כבר 600 ימים. הפכנו למתים מהלכים. 600 ימים חלפו, ולנו זה מרגיש נצח. 600 ימים של חוסר ודאות מוחלט; 600 ימים של געגועים שמפלחים את הנשמה, שהורסים לנו את הבריאות; 600 ימים של תחנונים; 600 ימים של מאבקים, של מלחמה שלא נגמרת לקבל אותך חזרה לאימא, לאבא, לאחיך עדו, לסבתא, לסבא, אלינו. ילדה אהובה ויקרה שלנו, את היית ונשארת עבורנו עטרת ראשינו, היהלום שבכתר. אנחנו לא נוותר עליך, ילדה אהובה שלנו.
ענבר היא דור שלישי לשואה. סבא-רבא של ענבר קבור ברומניה בקבר אחים. אל תיתנו להיסטוריה לחזור שוב במשפחתי. ענבר שלנו חייבת לחזור הביתה, ומהר. תודה רבה.
256 מילים של לימור סון הר מלך. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.