אדוני היושב בראש, למרות שחברתי חברת הכנסת בן ארי דיברה על אותו סרטון – עלוב, הייתי אומר – אין לי דרך אלא לדבר עליו פעם נוספת. יושבות משפחות חטופים וכוססות ציפורניים, לא ישנות בלילה, יקיריהן כאן ביציע, וראש הממשלה עם השטויות שלו: אולי היום, אולי מחר יהיו לי חדשות בעבורכם. אתה לא מבין שאתה עוסק בחיי אדם? אותן משפחות, ולא חשוב אם יקיריהן – מה מצבם כרגע, המשפחות חיות פה. הן לא ישנות בלילה. אתה משחק ברגשות שלהן.
אותו במאי שמועסק במשרדך, טירון, מלהק אותך כל פעם מחדש להופיע בסרטונים עלובים, סליחה על המילה, והפעם זה היה עלוב יותר מתמיד. אתה מדבר למשפחות חטופים, משחק בעצבים שלהן, מנגן על החיים שלהן. אולי תשתוק כבר? אולי אל תגיד דברי הבל? מה קורה איתך? קח יועץ. אם איבדת את המצפון ואת הצפון. אתה ראש ממשלה, אתה לא יכול להתנהל ולהתנהג כמו חובבן. ואתה חובבן. כשאתה מוציא סרטון כזה, אתה חובבן.
מהצד השני יש משפחות שהעצבים שלהן מרוטים. מוחרתיים 600 יום, ואתה כאילו מופיע על איזו במה בהוליווד, משחק אותה: אולי היום, אולי מחר, באותה מנהרה של עולי רגל לכותל שנחשפה ושופצה מחדש. אולי פעם תסתכל למשפחות בעיניים ותגיד להן דברי אמת? כן, אתה רוצה להביא את החטופים, אתה לא רוצה להביא את החטופים. אין לך בושה? אין לך בושה? איבדת אותה? עם משפחות החטופים אתה מתעסק 600 יום. לא, לא אתה הבאת אותם בפעמים הקודמות. לא אתה. היו לך כמה אפשרויות לעצור את המלחמה ולהחזיר אותם הביתה, ואם הם לא יחזרו הביתה – כאבן ריחיים על צווארה של החברה הישראלית לעולמי עד, ואתה, ראש הממשלה, נושא באחריות ולא אחר.
257 מילים של מיקי לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.