הסיפור שלהם לא פותח את מהדורות החדשות בארץ; שמותיהם וזהויותיהם לא מוזכרים. לכן החלטתי להזכיר שם אחד, סיפור אחד, כל יום כאן במליאה. אני מודה לתמר גולדשמידט על הפרסום ברשת. ד"ר עבד אללה מקאט היה בעלים של ספרייה ציבורית בעזה שליקט ונצר אלפי ספרים. לפני כשנה ישראל שרפה את ספרייתו, השטיחה את שכונתו וביתו.
אופיר כץ (הליכוד): שרפו קיבוצים שלמים, ואתה בוכה על הספרייה שלו? קיבוצים שלמים שרפו, תינוקות שרפו – אתה מדבר איתי על הספרייה שלו.
אופיר כץ (הליכוד): הוא מאשים את חיילי צה"ל ברצח. הוא מאשים את חיילי צה"ל ברצח, זה מה שהוא עושה עכשיו. אתה לא יכול לאפשר לו. הוא מאשים את חיילי צה"ל ברצח. אסור לך לאפשר את זה.
אופיר כץ (הליכוד): הוא לא יכול להאשים את חיילי צה"ל ברצח. מה זה?
טלי גוטליב (הליכוד): זה פרלמנט, והוא לא יגיד את זה כאן. שילך לעזה.
לזכרו של הד"ר עבדאללה – –
טלי גוטליב (הליכוד): לך לעזה, דבר שם, אצל חמאס. לא יכול להיות – – –
– – אקריא את קינתו על ספרייתו שהייתה לאפר, שאותה כתב לפני שנה.
טלי גוטליב (הליכוד): אדוני יו"ר הקואליציה, הוא לא יכול לעשות את זה.
הספרייה הזו, התחלתי לאסוף אותה ספר-ספר, ואני לא מגזים אם אומר חוברת-חוברת ודף דף, בשנת 2001. נהגתי לקנות את הספרים או את החוברות מכספי האישי. שיננתי את שמות כל הספרים ואת מספר הכרכים של כל ספר. הכרתי את מיקומו של כל אחד, ללא מספרים וללא עזרים, למרות שמספרם עלה על 5,000. כל ספר – – –
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): הוא אמר 5,000, איך יכול להיות? אמר 5,000.
כל ספר, כל דף וספר, היה לי איתו סיפור. הספרייה הייתה חלק ממני, היא הייתה נשמתי ונחמתי.
היו"ר ארז מלול: אני מתחיל עם הקריאות. מי שמדבר עכשיו – קריאה ראשונה. זהו. חבר הכנסת ווליד. רגע, מה, אתה שומר עליו? אתה שומר פה? ווליד, אתה שומר פה בזה? אתה רוצה להיות במשמר הכנסת? אני לא מבין.
נהגתי לקרוא יותר מ-15 שעות בלי לקום אלא לתפילה. כתבתי בה את המחקרים האקדמיים שלי, בספרייה, את עבודת המוסמך ואת הדוקטורט. דלתותיה היו פתוחות לתלמידי הדת, שהיו יושבים בה שעות – –
קריאות: – – –
– – ואני הייתי האדם המאושר ביותר כשהם נכחו בספרייה שלי.
ניסים ואטורי (הליכוד): תוריד אותו כבר, ארז. ארז, תוריד אותו. מה, נגמר הזמן.
