כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להזכיר כאן למי ששכחו והתבלבלו שמלחמה היא לא כלי שרת בידי פוליטיקאים. לא, היא הכרח עבור מדינה שרוצה לשמור על עצמה ועל ביטחונה, אבל היא לא פרויקט אין-סופי של שמירה על שלום הקואליציה ושלום הממשלה. את המלחמה הזאת חייבים כבר לסיים, ריבונו של עולם. צריך לסיים את המלחמה בעסקה כוללת להשבת כל החטופים, האחים שלנו, שמעונים. להשתמש במלחמה כדי להקריב את האחים שלנו זאת בושה. בושה גדולה שממשלת הפקרה והקרבה כבר לא בוחלת בכלום.
יש לפניי כמה מודעות שממש מראות איך בקבוצות פייסבוק, או בכלל בתפוצה, מבקשים מקצינים לשעבר, חיילים שכבר יצאו לפטור, אנשים שכבר לא אמורים לשרת, להתגייס בגלל מחסור בלוחמים, בגלל מחסור בקצינים במילואים. ואתם, ממשלת הארכת-המלחמה-עד-בלי-די, בעודכם מחוקקים חוק השתמטות גורפת בשביל לשמור על הכיסא, בשביל לשמור על הבריתות הפוליטיות שלכם, אתם נותנים לחרפה הזאת להתקיים. תסתכל, תסתכל על זה – מחפשים חיילי מילואים, מחפשים מתנדבים למילואים שכבר יצאו לפטור; לא נשמע כדבר הזה – בעודם מחוקקים חוק השתמטות, בעודם רוצים להאריך את צווי המילואים בפעם החמישית, בפעם השישית. אנשים כבר גמורים, אנחנו יודעים את זה. עד מתי נשתוק?
אתמול פורסמה ידיעה שאומרת שמשרד הביטחון, הצבא, קורא כבר לפוסט-טראומטיים. פוסט-טראומטיים – קוראים להם לחזור לשירות, ובגלל שחלקם בפוסט-טראומה מורכבת, מאז הקריאה הזאת שניים התאבדו. זה עליכם. זה עליכם – על ההקרבה, על ההפקרה, על הזילות בחיי אדם. ממשלה שבה הכול התייקר, הכול נהיה יקר עד בלי די, רק חיי אדם נהיו זולים. אבל לפחות שמהחיילים שלנו, מהגיבורים שלנו, יהיה אכפת לכם; מאחים שלנו שמעונים בעזה שיהיה אכפת לכם. תסיימו את המלחמה הזאת כבר. היא צריכה להסתיים בהסדר אזורי כולל, בלי פנטזיות משיחיות – הסדר אזורי כולל והצלת כל החטופים והשבת הנרצחים לקבורה. זאת הרוח הישראלית. זאת הציונות.
276 מילים של נעמה לזימי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.