ממשלה שפוגעת בדמוקרטיה בחסות מלחמה הרסנית

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, ערבים עצובים מדווחים שיהודים שמחים שרפו בית מול הכניסה לכפר דיר איסתיא; ערבים מדווחים שיהודים שמחים תקפו את ביר אל-מסעודיה ושרפו רכב. נקמה ומלחמה באויב כולו – במשפחות, בחמולות, בערים ובכפרים. ההודעות הללו נשלחו לאחרונה בערוץ הווטסאפ "חדשות הגבעות", שבו מתארגנים בקביעות פיגועי טרור נגד קהילות פלסטיניות. במשך שנים מתמקדות קבוצות הטרור הללו בפלסטינים תחת עיניהם הפקוחה ואף האוהדת של כוחות הכיבוש. קהילות שלמות כבר גורשו מבתיהן במסאפר-יטא ובבקעת הירדן.

אבל אש הטרוריסטים מאיימת כעת גם על יהודים. "ההמון המוסת הוריד לבעלי את הכיפה בדרך לבית הכנסת. ברעננה, לא באירופה". "הם היו ברוטליים, קיללו, ירקו, תקפו בלי רחמים. היו מוכנים לדרוס אותנו – – – הם היו אלימים ומפחידים, הם טיפסו לנו על המכונית, הרביצו, בעטו, חבטו בשמשות וניפצו לי את הלב – – – נראה שמה שהכי הפריע להם בי הוא – – – אני דתייה עם כיסוי ראש ובן זוגי חובש כיפה. הם צעקו עלינו שאנחנו צריכים להוריד אותם, כאילו אנחנו מטמאים את היהדות. בדרך פנימה הם גם הורידו לבן זוגי את הכיפה בכוח. שאלתי את עצמי – – – איך הפכה היהדות את פניה לאלימות כלפי האחר, כלפי החלש?" את הדברים המצמררים הללו כתבה נעמי, שהשתתפה בהקרנת טקס הזיכרון הישראלי-פלסטיני ברעננה, והותקפה בידי אספסוף שטוף מוח ושנאה. אילו הייתה מותקפת כך אישה יהודייה בחו"ל הייתה הממשלה מזדעקת על אנטישמיות, ובצדק. אבל על ההתקפה הזאת, כמו רבות אחרות, הממשלה והעומד בראשה, הם עצמם האחראים.

תקיפת פעילי השלום ברעננה לא הייתה אירוע ספונטני. הבריונים התארגנו ברשתות לצוד אחר ה"בוגדים", משולהבים מדברי הסתה ובלע שיצאו בין היתר משרי הממשלה, חברי הבית כאן, ושאר מיני ביבים. המשטרה עמדה מנגד, בדיוק כפי שעמדה מנגד בסוף השבוע האחרון, כשמפגינים למען החטופים הוכו בקריית אונו וברחובות.

גם חבר הכנסת לשעבר חברי דב חנין הותקף יחד עם רעייתו בסוף השבוע בעת שחילקו פלאיירים נגד המלחמה. חבורת פורעים מונהגת בידי תומך השר הכהניסט המורשע התנפלה עליהם כשהיו לבד. אותו חוליגן כהניסט תקף גם אותי בקפלן בזמנו, תקיפה שעד עתה לא טופלה על ידי המשטרה, כמו תלונות רבות אחרות שהוגשו נגדו ונגד דומיו. כך מנורמלת אלימות פוליטית של פשיסטים תומכי משטר נגד מתנגדיו.

ב-7 במאי ארגנו סטודנטים ממכללת ספיר הקרנה של הסרט זוכה האוסקר "אין ארץ אחרת", סרט תיעודי המתאר נאמנה את זוועות הכיבוש במסאפר-יטא. על ההקרנה פשטו עשרות פורעים מהימין, ובאורגיה של אלימות ברברית פוצצו את האירוע. חלק מהמתגודדים סביב האולם היו חמושים. השוטרים שנשלחו לאבטח את האירוע לא הרחיקו איש כמעט. האודיטוריום נכבש וכותר לשעות ארוכות על ידי פורעי החוק, שמצאו בנו מטרה קלה – כך מספר יונתן בר גיורא, ראש התוכנית לתואר ראשון בבית הספר לאומנויות במכללת ספיר.

אך עומק ריקבונה של המשטרה וגזענותה המודרכת מלמעלה בלטו בעוד היבט. כך המשיך ותיאר בר גיורא את מה שהתרחש: בין הבאים להקרנה היו עשרות סטודנטיות בדואיות מהמכללה, שהיו צריכות לעזוב באמצע הפוגרום כדי לא לאחר לאוטובוס הביתה. וכך, אחרי שישבו שעה ארוכה באולם המחניק, במקום לצפות בסרט שאליו הוזמנו – ספגו קללות, עלבונות ואיומי רצח קולניים שנשמעו היטב ולא הושתקו אף לא לרגע על ידי שוטרים שנכחו במקום. הן הסתדרו בשורה עורפית מפוחדות ושותקות עם פנים מכוסות מאימה שמא יצולמו ויבולע להן אחר כך, לקבל תדרוך מאחד מלובשי המדים טרם יציאה מהאולם. עמדתי סמוך ושמעתי היטב את התדרוך: עכשיו תקשיבו טוב, אם רק תעזו לעשות פרובוקציה ביציאה – הזהיר השוטר בטון חמור את הנשים הרועדות מפחד – זה יכול להיגמר רע. המשטרה איימה על הקורבנות במקום להגן עליהם מהפורעים. כך מתנהלת משטרה שהפכה למיליציה כהניסטית, שמטרתה דיכוי מתנגדי השלטון ופשעיו ולא שירות האזרח.

אין לנו אמון בממשלה שמוכנה להקריב את שני עמי הארץ על מזבח הישרדותה שלה; אין לנו אמון בממשלה המבצעת פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות; אין לנו אמון בשרים שחוגגים הרעבת אוכלוסייה אזרחית, מונעים לחם, תרופות ומים מילדים ונשים הרות, מצעירים וקשישים; אין לנו אמון בראש ממשלה מבוקש שמשקר במצח נחושה לציבור בכלל ולמשפחות החטופים בפרט, שמפר הסכם חתום שיכול היה לשחררם רק כדי להמשיך בקטל ההמוני ולשרוד בשלטון; אין לנו אמון בראש ממשלה המוביל את החטופים לכיליון, להמשך העינויים בשבי ולמוות בייסורים; אין לנו אמון בשר חינוך שזומם לשלול תקציבים מאוניברסיטאות רק משום שמרצים וסטודנטים מממשים את חופש המחקר, המחאה והביטוי; אין לנו אמון בשר תרבות שחושב שהתפקיד שלו לצנזר סרטים והצגות ולא לעודד יצירה חופשית; אין לנו אמון בשר בטל, גזען, עבריין מורשע, שהפך את המשטרה לנאמנת השלטון; אין לנו אמון בשרי ההתנחבלויות שמחמשים מיליציות טרור הפורעות בכפרים פלסטיניים; אין לנו אמון בחסידי תורת הגזע הכהניסטית; אין לנו אמון ביושב-ראש הקואליציה, המכנה את הפוגרום ברעננה "הפגנה לגיטימית"; אין לנו אמון בחסידי הבִּיבִים בבית הזה, שמסיתים ומעודדים רצח עם תחת סיסמת המוות "אין חפים מפשע בעזה".

אבל לציבור הדמוקרטי גם נגמר האמון באותם מרכיבי אופוזיציה רופסים שלא באמת נלחמים למענו. אין לנו אמון במי שאינו יוצא נחרצות נגד הפוגרומים בפעילי שלום ונגד טרור המתנחבלים בשטחים הכבושים; אין לנו אמון במי שאינו מתנגד בגלוי לכיבוש ותומך בפתרון שתי המדינות ובשלום צודק; אין לנו אמון במי שמשתתף באירועי ראווה של עליונות יהודית בהתנחבלויות פושעות במקום להילחם למען דמוקרטיה; אין לנו אמון במי שמקשקש על אחדות דביקה ומזויפת עם גזענים צמאי דם ולא נלחם בחירוף נפש להצלת החטופים שמה יואשם כשמאלן; אין לנו אמון במי שמפחד לצאת נגד הרעבה, טיהור אתני והשמדתו של עם; אין לנו אמון במי שלא מסוגל להביט במציאות נכוחה ולהכיר בזוועות, ואף לא לאפשר דיון לגביהן, במקום להשתיק ולרדוף את הקולות החושפים, המתנגדים והמתריעים.

מול פשעי הממשלה חייבים התנגדות. סרבו. סרבו לשמש בשר תותחים על מזבח ממשלה שלא שמה עליכם. סרבו להפציץ את החטופים. סרבו לקחת חלק בטבח הילדים. סרבו להיות פושעי מלחמה. התנגדו לממשלת החורבן.

אתה יכול לפרש את זה כך.