קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. את הנאום הראשון שלי במושב הזה אני רוצה להקדיש לקדוש ברוך הוא. אם לצטט את המילים המופלאות של שולי רנד: ריבונו של עולם, אם לדבר גלויות, לפעמים אין לנו כוח בעולמך להיות. ואם אני ממשיכה בדיבור גלוי, אבא, מולך, אני רוצה לספר לך על משבר אמוני שהיה לי מולך. זה קרה כשאחת מניצולות הטבח סיפרה על איך שהיא שכבה בזמן הטבח מתחת לגלגלי מכונית, התחבאה, ושמעה בחורה אחרת, בערך בגילה, נאנסת וצורחת. ואז הצרחות מפסיקות, ואז נאנסת שוב על ידי מחבל נוח'בה אחר וצורחת. ואז זה מפסיק, ואז עוד אחד, ועוד אחד.
והיא כל הזמן שוכבת מטר ממנה ושומעת את הצרחות שלה. בסוף היא שמעה אותם מציתים אותה חיים, שורפים אותה באש, וצרחות הגיהינום שיצאו לבחורה האומללה הזאת – אחרי כמה וכמה מקרי אונס, בסוף להישרף בעודה חיים. כששמעתי את העדות הזאת, אבא, שאלתי את עצמי איך יכול להיות שאתה חסין לכאב הזה? אני לא חושבת שיש יהודי בישראל או בעולם שלא שאל את עצמו בשנה וחצי האחרונות איך יכול להיות שאתה נותן לכאב הזה להמשיך ולהמשיך, כי לפעמים, אבא, זה מפחיד אותי כמה אפשר לאהוב אותך. הלב שלי מתכווץ מרוב אהבה אליך. אבל לפעמים, לפעמים קשה נורא לאהוב אותך מרוב שאתה מפחיד.
ובתוך משבר האמונה הזה שמעתי הרצאה של הרב המופלא, הרב מאניס פרידמן. והרב מאניס פרידמן בעצם אמר: אנחנו שואלים את השאלה הלא-נכונה. זה אף פעם לא מה הוא צריך לעשות למעננו: תושיע, תגאל, תציל, תשמור; השאלה האמיתית היא מה אנחנו צריכים לעשות למענו. הוא ברא את העולם הזה, הוא ברא אותנו, הוא רוצה מאיתנו. אנחנו בשליחות שלו. הדבר הראשון שהקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו זה שפשוט נפתח לו את הדלת. שנפתח לו את הדלת ונראה את השמירה, ונראה את ההשגחה הפרטית, ונראה את הנס הגלוי שאנחנו, שנהיה בהודיה. ולכן אני פותחת היום את הדלת בכנסת ישראל, תשפ"ה, וקוראת תפילה שנכתבה בכנסת הגדולה לפני אלפי שנים בשם כל יהודי ויהודי במדינת ישראל ובגולה: "נשמת כל חי תברך את שמך, ה' אלוהינו, ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרך, מלכנו תמיד. מן העולם ועד העולם אתה אל, ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע, פודה ומציל ועונה ומרחם בכל עת צרה וצוקה. אין לנו מלך עוזר וסומך אלא אתה". אבא יקר ואהוב, אנחנו צריכים אותך יותר מתמיד. תודה.
361 מילים של גלית דיסטל אטבריאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.