קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת – אני מחפש את השר אמסלם. טוב, אני אענה לך כך – דיברת על איך צריך להתייחס לעם הפלסטיני, ואני רוצה לשאול בכנות ולפנות לכל אזרח במדינה, האם הכוח לבדו הוא הדרך?
זה לא יכול להיות. זה לא יכול להיות.
את הזמן שלי, בבקשה, כבוד היושב-ראש.
ואני שואל, האם אפשר ביטחון ללא צדק? השנה וחצי האחרונות היו, אני משער, הקשות ביותר לכל בן אדם בהיותו בן אדם. ככה אני משער. אם אתה בן אדם, אלה הן השנים הקשות ביותר. לפי ראש הממשלה, מה שקרה ב-7 באוקטובר הוא האירוע הקשה ביותר מאז השואה. ואין ספק שהעם הפלסטיני סבל בשנה וחצי האחרונות הכי קשה מאז הנכבה. אבל יום אחד, יום אחד אחרי המלחמה הזאת - -
- - אנחנו נראה שבין הים לנהר יש שבעה וחצי מיליון יהודים ושבעה וחצי מיליון פלסטינים.
חשוב לי להגיד מילה מוסרית, שאמרנו אותה מהיום הראשון של 7 באוקטובר: כל הכיבוש לא מצדיק כהוא זה פגיעה בילד יהודי אחד. אין דבר כזה. זאת עמדה ערכית ללא כל קשר לפוליטיקה.
כל הכיבוש לא מצדיק כהוא זה פגיעה בילד יהודי אחד. אין דבר כזה. אני אומר את זה מהמקום הכי מוסרי, ללא כל קשר לפוליטיקה. אני אומר את זה בערבית, בעברית, לילדים שלי, בבית שלי. כל מה שקרה ב-7 באוקטובר לא מצדיק כהוא זה פגיעה בילד פלסטיני אחד בעזה. אני רוצה לשמוע את האמירה המוסרית הזאת מכל חברי הכנסת, ואני לא שומע אותה.
אני אומר, בואו נחשוב בהיגיון. אם אחרי כל המלחמה הזאת יש פה שני עמים, מה נעשה עם העובדה הזאת? האם מה שלא עבר, לא צלח ב-100 השנים האחרונות, יצליח אחרי המלחמה? אני לא מאמין. אני מבין בן אדם שידבר איתי על ביטחון. אני מבין את זה. יגיד: יש לנו תנאים, יש לנו דרישות, אנחנו חוששים, אנחנו רוצים להבטיח ביטחון אמת עמוק ואסטרטגי. אבל כל זה לא צריך להיות על חשבון הצדק, כי לא יהיה ביטחון בלי צדק. ככה אנחנו צריכים לחשוב.
אחרי 48' היה עם שמח ועם שעבר נכבה; אחרי 67' היה עם שמח ועם שהובס. אני מתבונן במציאות של היום, ואני לא רואה עם אחד שמח. לפי מחקר שפורסם בעיתון הארץ לפני שבוע, 52% מהצעירים הישראלים בדיכאון. גם הישראלים בדיכאון וגם הפלסטינים בדיכאון.
יש כיוון אחד – לכבד את העובדה שיש שני עמים, ומגיע לשניהם זכויות לאומיות ולחיות בשלום וביטחון. אין דרך אחרת.
391 מילים של איימן עודה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.