ממשלה שמסלימה את הלחימה בעזה ומסכלת את המשך הסכם הפסקת האש

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, לא רק אני עומדת כאן היום ומביעה אי-אמון בממשלה האיומה הזו; זה ציבור עצום שזועק נגד השחיתות, נגד חוסר האחריות, הכישלון הבלתי-נתפס של הממשלה. זה 70% מהציבור שבעד הקמת ועדת חקירה, זה 70% מהציבור שבעד הקדמת הבחירות, זה מעל 84% מהציבור היהודי שבעד גיוס מלא, זה קרוב ל-70% מהציבור שבעד הסכם להשבת החטופים לפני מיטוט החמאס. זה ציבור שקורא נגד הממשלה שכל תכליתה הוא ניתוק, ניתוק וכוח; ממשלה שהיא חסרת מצפון ומוסר, שמעדיפה מלחמת נצח ושרידות פוליטית על פני קדושת החיים, הערך עליון של כל יהודי וכל ישראלי וכל אדם באשר הוא.

הנלחם במפלצות ייזהר פן יהפוך הוא עצמו למפלצת. מכירים את המשפט הזה של ניטשה? הנלחם במפלצות ייזהר פן יהפוך הוא עצמו למפלצת. האם הממשלה שומעת את האזהרה הזו או שהיא גם איבדה את היכולת לשמוע? האם היא זוכרת את יעודה של מדינת היהודים להיות מגדלור של צדק מוסרי? האם היא זוכרת את המשפטים האלמותיים מתוך מגילת העצמאות, שהבטיחה חירות, צדק, שלום לאור חזון הנביאים? איפה? איפה החזון של מייסדי המדינה? איפה? ממשלה ששולטת רק בגלל כוח ואנרכיזם. הצחקתם אותם כשאתם מדברים על מוסר ואנושיות כאשר יקירינו החטופים מוחזקים כבר 19 חודשים, זועקים מתוך המנהרות. אבל הממשלה אטומה, לא רוצה לשמוע, לא רוצה לדעת. לא שומעת, לא אותם ולא את המשפחות. לא שומעת את הציבור, ומשקרת, משקרת במשך כל כך הרבה חודשים. הם אומרים: אנחנו נעשה הכול. אבל הם לא עושים הכול. הינה עובדה, אתם שומעים בימים האחרונים את השרים הבכירים, שמעתם את סמוטריץ' רק היום אומר שכל שטח שייכבש בעזה לא יוחזר, גם לא בתמורה לחטופים.

אז אתם מזדעזעים היום מאימא של מתן צנגאוקר, עינב, שמגיעה לכנסת להתחנן על חיי בנה? שנלחמת כמו לביאה 19 חודשים על החיים של הבן שלה, שמעונה במנהרות החמאס? שמתריעה מפני הרחבת המלחמה? אתם מזועזעים מהמוסר שלה? זה מה שמזעזע אתכם, ולא ראשי הקואליציה שלכם שמוכנים להקריב 59 חטופים בשביל שרידות פוליטית? בשביל תפיסה משיחית הזויה וכיבוש הרצועה? המוסר של האימהות האלה, זה מה שמזעזע אתכם ולא ראשי המפלגות שקוראים לזרוק לאסלה את צווי הגיוס, להפקיר את החיים של הבנים שלנו והבנות שלנו שנלחמים 19 חודשים? זה המוסר שלכם? במלחמה מול המפלצות, האם הפכתם למפלצות בעצמכם?

זה לא מדינת ישראל, זה לא יהודית, זה לא דמוקרטית, זה לא "תדע כל אם עברייה", זה לא ערך הרעות, זה לא "לעולם לא נשאיר פצועים בשטח", זה לא ואהבת לרעך כמוך. אם הייתם אוהבים אותם כמו שאתם אוהבים את עצמכם, הייתם מחזירים אותם. הייתם דואגים, הייתם דואגים לכל אחד ואחת מאיתנו, לביטחון שלנו, לעתיד שלנו. את הכיסא אתם אוהבים, את הכבוד, מנעמי השלטון. וכל יום שעובר הפצע נשאר פתוח, הכתם על מצפוננו הלאומי. מה ההצלחות שלכם? מה ההצלחה? לפורר את הסולידריות מהמעט שעוד נשאר?

בוועדות הכנסת, בחסות שעת החירום הלאומית, להכשיר חקיקה דורסנית, אנטי-דמוקרטית, גזענית, פשיסטית; מעלים חקיקה קונטרוברסלית, להעמיק את הפילוג, את האיבה בין חלקי העם. לא שאלתם את עצמכם – מלחמה, איום קיומי, נכון, איום קיומי, שבע חזיתות, איראן, איום קיומי – אז איך לעזאזל אתם לא מצליחים לאחד את העם? איך? זה אמור להיות של כולנו. כולנו אמורים להיות כאחד. לא שאלתם את עצמכם?

איפה לאחות? איפה לגשר, לחבר? איפה? באיזה שיח? קיצוני, מתריס, גזעני? ממה אכפת לכם? בואו דברו ברצינות, באמת. זה, זה הימין על מלא? ככה זה נראה? רק שנדע. זה הימין על מלא, מלא, מלא? זה שיח כהניסטי, גזעני, משיחי. זאת הפקרה. זה חוסר אחריות. מי מרגיש פה ביטחון במדינה, לאומי, אישי? תראו את הנתונים, הם מדברים בעד עצמם – רציחות, פשיעה, חוסר ביטחון. על מה אתם מבססים את התפיסה שלכם שהכול בסדר? כפיים.

זו בגידה בערכי הציונות. זו בגידה לבוא ולדבר על שנאה ועל נקמה ולא על בנייה ועל תקווה ועל ציונות. לא משנה כמה קשה עובדת מכונת התעמולה, וכמה חזק יצעקו השופרות. תסתכלו על הציבור. למה אתם לא עוברים בסקרים? למה? כי הציבור לא טיפש. הוא מאבד את האמון בגלל המציאות. הוא חי במציאות. זו המציאות של כולנו. קשה לקנות במכולת. קשה לשלם משכנתה. קשה כשהמשפחות נהרסות. קשה ללכת לעוד הלוויה, ולעוד הלוויה, ולעוד הלוויה. קשה עם ה"הותר לפרסום".

ממשלה ששחיתות פשתה בה, ריקבון, שחשדות כבדים מרחפים מעל שרים ובכירים, זאת לא ממשלה ציונית – זאת ממשלה מושחתת. כמו ממשלות לפניה, גם היא תיפול, גם בגלל הריקבון מבפנים. היא תיפול כי העם רואה, והריקבון והסכסוכים הפנימיים יאכלו אותה מבפנים.

בשם החטופים בעזה, ובשם המוסר, ובשם הזרות, ובשם הייאוש שחלק מאזרחי ישראל מרגישים, ובשם עתידנו המשותף כאן, חייבים לפתוח דף חדש. לפתוח מההתחלה, ריסטרט, מנהיגות אחרת, גם אידיאולוגית, גם לא מתנצלת; כזאת שיודעת לעמוד זקוף; כזאת שמחזירה את המוסר למרכז; שפועלת בנחישות בלי להתבלבל, בלי להתנצל, בלי לגמגם, להשיב את החטופים, את כולם, עד החלל האחרון. לא להשאיר שם חללים. מנהיגות שתדע לאחד את העם, שתעבוד בזה יום וליל, שתעבוד בזה, כי היא מבינה שמדובר בחוסן הלאומי של מדינת ישראל. כדי שיהיה כאן עתיד טוב יותר, כזה שהעם יקר לו ועובד בשביל כל העם, לא רק בשביל הבייס. זאת המטרה שלנו, וכולם, כל מי שיושב כאן בכנסת הזאת, חייב, מתוך תחושת שליחות ציבורית, להבין, להפנים ולעשות כל שביכולתו כדי לקרב את היום הזה, לקרב את קצה של הממשלה ולפתוח כאן עתיד חדש ואחר, עתיד בטוח למדינת ישראל. תודה רבה.