קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה בראש ובראשונה להודות ליושב-ראש הוועדה יעקב אשר, שבנחישותו לבירור העניין – ומה שאמר כאן חברי אלון שוסטר, אנחנו ביררנו את זה בוועדה, נכנסנו לפרטים, בדקנו את זה. זה לא בדיוק שיתופים שאין להם אפשרות לתרום באופן אישי; לייעוץ המשפטי – תומר רוזנר וגלעד קרן; ללאה קריכלי, מנהלת הוועדה; ליועצת הפרלמנטרית שלי חנה מטלובסקי, שעובדת ימים כלילות כדי לחוקק חוקים. אני יודע שהדרך היא קשה ולא קל להעביר פה חוקים.
לילות כימים. ימים כלילות, כי היא עובדת בימים. בסדר גמור, הכול בסדר. המטרה הייתה ליצור שוויון בין אזרחי המדינה, שלא תהיה עדיפות – התרגלנו לפריבילגים בקיבוץ. חוקים מאוד ישנים שהגיעו כבר – הקיבוץ גם התקדם.
למה אתה אומר "אשכנזים", בליאק? אני לא אמרתי כזה דבר. הקיבוצים התקדמו גם, כבר הופרטו. גם אני גר במושב שהופרט. אני חושב שהעולם התקדם, מדינת ישראל התקדמה, והיום בקיבוצים לכל אחד יש תקציב אישי שלו. גם המושבים השיתופיים הם כבר לא בדיוק שיתופיים, והגיע הזמן להתחדש גם בדברים האלה.
החוק עד היום פוגע בשוויון של הבחירות, שזה אחד היסודות – מה אתה אומר?
התקדמו מבחינת החשבונות המשותפים וכו', בשיתוף.
יהיה זמן לטפל גם בזה, תאמין לי.
מה שקורה היום, הקיבוצים כבר הופרטו, ואף אחד כבר לא נמצא בחשבון יחיד של הקיבוץ, לכל אחד יש חשבון פרטי. כמו שתורמים להקש בדלת, כך גם כן יתרמו, מי שרוצה, למועמד שהוא רוצה, בלי לשכנע את כל חברי הקיבוץ לבוא בסכום אחד. היום התרומות הן 55,000 שקלים לקיבוץ, והפרט יכול לתרום עד 5,000 שקלים כי הוא לא חבר בקיבוץ. לכן השוויון הזה – החשיבות של האיזון בין המועמדים, זה חשוב מאוד. תודה רבה.
261 מילים של ניסים ואטורי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.