אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, עליתי לדבר כדי לברך אותך, חבר הכנסת ינון אזולאי, ויתר המציעים, ובהם עאידה תומא סלימאן, נעמה לזימי ואחרים. האמת היא, אני מרגישה סוג של פספוס שאני לא בין ראשוני החותמים, אך קנאת סופרים זה דבר חיובי.
אני אומר לכם, שיהיה פה חד וברור, קודם כול, בכלל לא ברור לי איך עד היום לא הקימו רשות למאבק בעוני. אנחנו יודעים כמה דברים מוטלים על כתפי העובדים והעובדות הסוציאליות במשרד הרווחה, בוודאי בשנה וחצי האחרונות, בוודאי כשיש שר שהוא מצוין, השר מרגי, שיש לנו הרבה מאוד שיתופי פעולה איתו. אבל לצד זה, מי שמעלים עין מלמעלה ממיליון ילידים עניים, חוטא, חוטא לעתיד של הילדים האלה. מי שמעלים עין מזה שיש אנשים שהם אזרחים ותיקים, קשישים, שאין להם מה לאכול, פשוט לא חי במדינת ישראל או לא מסוגל לראות את הרעב. מי שלא מסוגלים להבין שיש אימהות חד-הוריות שפשוט לא מצליחות לסיים את החודש, שלא יודעות לעמוד מול הילדים שלהן ולומר להם למה אין להן, למה אין להן לתת להם פרוסה לבית הספר, הם אנשים שמעולם לא יודעים מה זה מחסור.
לכן אני מברכת על הקמת הרשות הראשונה במדינת ישראל שתיאבק בעוני, שתקדם תוכנית לאומית לראות את כל ילדי ישראל ולהעניק להם הזדמנות שווה גם אם ידם אינה משגת. אני לא מתביישת. אני עליתי לארץ, ברוך השם, עשירה בערכים, אבל כן לומר: באנו יחפים לישראל והרגשנו הכי עשירים. הגשמנו חלום. אבל במדינה מודרנית כמו ישראל – השארנו הכול מאחור, ולא היו לנו את האמצעים, לא היו לנו את האמצעים. אני אומרת לכם, אני רוצה להאמין שכדי להבין את הרעבים, כדי להבין את העניים, לא צריך להיות אנשים שעברו עוני או שעברו קושי. זה עניין של ערכים. לכן אני גם רואה שמי שחתום על זה הם לא רק חברי כנסת שחוו עוני או חוו מצוקה. זה עניין של אחריות לאומית, זה עניין זה של אחריות של הבית הזה לדאוג לעניים.
אנחנו כולנו זוכרים דוחות למאבק בעוני, אנחנו כולנו זוכרים שיח של אוי אוי אוי, וכמה אנחנו מזדהים, אבל המטרה היא לבצע צעדים ומעשים. לכן אני רואה ברשות הזאת רשות שתתכלל את כל עבודת משרדי הממשלה השונים על מנת לקדם מוביליות, הזדמנות שווה.
אני הזכרתי אותך, אדוני השר, שר הרווחה, ואמרתי שאני מודה לך על התמיכה ברשות הזאת, בהקמה, גם אם חבלי הלידה היו קשים. אני אומרת, זו חובה, חובה שלנו לדאוג שכל ילד במדינת ישראל יוכל לשבת על ספסל הלימודים ולהיות מרוכז במספרים, באותיות באנגלית, בהיסטוריה של ישראל, ולא חלילה, בגלל שיש לו בטן רעבה, הוא לא מסוגל להתרכז בלימודים. אני חייבת לומר שאסור שהרשות הזאת תהיה סתם רשות עקרה. אנחנו צריכים לדאוג שיזרמו אליה תקציבים. אנחנו צריכים לדאוג שהיא מדווחת כל תקופה לכנסת ישראל. זו רק ההתחלה.
כמו שאמרתי, חבר הכנסת ינון אזולאי, אני מברכת אותך. ואתה יודע מה? אני זוכרת גם את הרגישות של אבא שלך, זיכרונו לברכה, הרב דוד היקר, שגם באמת הייתה לנו חברות כזאת, מיוחדת – היכולת שלו לראות את העניים, היכולת שלו לראות כמה זה חשוב להעניק לכל ילד את מה שחסר. אז יש כאלה שידברו איתך על חכות וצריך זה; לא, צריך גם דגים, והרשות הזאת תדע לתאם ולראות איך מאזנים בין הדברים, איך בכל זאת עובדים בשיתוף פעולה עם הארגונים שנותנים. הינה, עכשיו החג בפתח. אני אומרת לכם שיש משפחות שמחכות לחבילה. יש משפחות שהן בחרדה שחס וחלילה החבילות של פתחון לב, של לתת ושל ארגונים אחרים לא יגיעו, כי אז, איך הן יעשו את סעודת הפסח? איך הן יחגגו את ליל הסדר? ולכן, גם אותם אסור לנו לבטל – דגים, חכות, תוכנית לאומית, אחריות מנהיגות, ובעזרת השם, איך אומרים? היזהרו בבני עניים, וגם בבנות עניים, כי מהם תצא תורה, הרב דרעי. אז תודה רבה לכם. אנחנו כמובן כסיעה נצביע בעד, בעזרת השם.
592 מילים של פנינה תמנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.