קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, אני רוצה להצדיע לרמטכ"ל אייל זמיר. הוא מכין את הצבא למלחמה, זה תפקידו, והוא מורה לקציניו לא לדבר עם פוליטיקאים. כל כך פשוט. שתי התחלות ראויות. תפקיד הממשלה, אדוני השר, להחזיר לנו את האחים והאחיות – המחירים ידועים – ולעצור את פירוק המדינה.
אני רוצה להגיד כמה דברים על הצעת החוק שעומדת כאן. אין לי זיכרון טוב מאוד, אבל יחד עם ראש העיר דימונה – אני מניח, אם כינסת את ראשי הרשויות ב-2008, אני מניח שהייתי שם, הייתי ראש מועצה אזורית, יחד עם חבריי – היה אייל בצר, אולי, היה או לא היה, ב-2008; אבל היה ברור, משיקולים לאומיים רחבים שנמנו עד אין קץ, שהשדה הבין-לאומי הבא – אני חושב שצריך לדבר על שדה בים באופן אסטרטגי אבל השדה הבא, המיידי, צריך להיות על בסיס התשתיות הלאומיות שכבר נבנו בנבטים.
אני מודה שאני לא מרוצה מדי מהסיטואציה שבה הרשות המחוקקת אוכפת, באמצעות הכלים הלגיטימיים שלה – כפי שנעשה מייד, אני מקווה, או לפחות נתחיל – על הרשות המבצעת, על הפקידות המקצועית; אבל כאשר אנחנו מזהים מוקד התנגדות וגרירת רגליים ברור מחיל האוויר ומהרשויות המתכננות, אני חושב שלגיטימי מאוד לגבש וקטור, בסיס עוצמה לאומי, כאן במקום הזה, שאומר: מן הראוי להביא בחשבון את פיתוח הנגב, את שמירת הקרקעות ואת איכות החיים בצפון, ולקדם באופן משמעותי את החלופה של השדה בנבטים ולהפסיק עם גרירת הרגליים.
אני מקווה שהמהלך הזה יבשיל, יתקדם לקריאה שנייה ושלישית. אני רוצה להזכיר שאנחנו לא באנו לכאן ל-20, 30, 40 שנה אלא לעתיד לבוא, בלי נקודת קצה. מאוד יכול להיות שנצטרך שדות נוספים, והלוואי שנגיע במאות הבאות לצרכים הללו. השדה הזה יהיה השדה הנוסף, וכנראה יהיו שדות נוספים, אבל השדה הבא במדינת ישראל, ראוי שיהיה בנבטים. תודה רבה ליוזמים.
275 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.