קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, את עיניי צדה ידיעה קטנה השבוע שעברה מתחת לכל הטרללת התקשורתית. היה קשה לשים לב אפילו. ועדת השרים – שים לב, ועדת השרים לענייני מילואים תתכנס השבוע לראשונה על מנת לדון בענייני המילואים שעל הפרק. ועדת השרים לענייני מילואים, פעם ראשונה מתחילת המלחמה, אדוני היושב-ראש, שנה וחמישה חודשים מתחילת המלחמה. 300,000 מילואימניקים, קצת יותר, התגייסו, עשו 200, 300, 400 ימי מילואים; ממשלת ישראל אישרה הוצאת צווים ל-400,000 אנשי מילואים, אבל ועדת השרים לענייני מילואים – זו שאמורה לטפל בתנאים, בדאגה הספציפית, לייצר שינויים בטיפול המדינה באנשי המילואים – מתכנסת בפעם הראשונה מתחילת המלחמה. מה צריך יותר מזה כדי להעיד על סדרי עדיפויות מעוותים? אני חושב שוועדת השרים לענייני מילואים הייתה צריכה להתכנס בשבוע הראשון למלחמה.
עברנו ממצב – ממש בן רגע, ב-7 באוקטובר – שבו בכל שנה משרתים כמה עשרות אלפי אנשי מילואים מינימום, על פי חוק המילואים הקיים, פעם בשנתיים או פעם בשלוש תעסוקה של 20 ומשהו ימים. זה עולם המילואים שלפני המלחמה. חייל מילואים ממוצע שירת 20 עד 30 יום, ולא בכל שנה. באחת, ב-7 באוקטובר שינו ל-300,000 ומשהו אנשים, ואיתם ל-300,000 ומשהו משפחות, את כל החיים שלהם, ועכשיו הם הפכו להיות חומת המגן של מדינת ישראל. אבל ועדת השרים לענייני מילואים שנה וחמישה חודשים לא מתכנסת.
אין מה לדאוג, הכול טוב עם האנשים האלה. נכון, עברה פה חקיקה ועלו פה גם תקציבים ממשלתיים, אבל אם יש מישהו, קבוצה אחת שמדינת ישראל אמורה להרים על נס, לקרוא לה מגש הכסף שעליו יושבת מדינת ישראל, היא אנשי המילואים שלה. שנה וחמישה חודשים ועדת השרים לענייני מילואים לא התכנסה. בושה וחרפה.
256 מילים של משה טור פז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.