קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הבוקר נתקלתי בפוסט שכתבה מרב סבירסקי, אחות של איתי, שנחטף ונרצח בשבי וגופתו הושבה. שני הוריה נרצחו ב-7 באוקטובר. וכך כתבה: היום היה יום הולדת של אבא שלי. אבא שלי החכם, לוחם המוסר, האמת והצדק, היה אדם אידיאליסט, שידע שתפקידו האזרחי הוא להיות מעורב ולהיאבק על הערכים החשובים לו. בשנה האחרונה לחייו פספס אולי שלוש הפגנות כנגד ההפיכה המשטרית. הוא היה חרד כל כך ממה שהתרחש כאן ומלראות לאן המדינה שאהב מידרדרת. ב-7 באפריל 2019, יומיים לפני הבחירות הראשונות בסבב האין-סופי, שמרגיש כמו התרחש לפני נצח-נצחים, כתב ביומון המקומי של הקיבוץ על הסכנות הכרוכות בהצבעה למפלגות הימין: הבחירה הפעם היא בין מה ששורף את המועדון לבין מה שישמור על הדמוקרטיה. זו לא גזרת גורל שימין יהיה אנטי-דמוקרטי, אך מפלגות הימין הקיימות רק עוסקות במרוץ מי תעביר יותר חוקים להחלשת שומרי החוק ולסתימת פיות. אם נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה, הוא יהיה פגיע עקב מצבו המשפטי וייאלץ לתת לאנשים כמו סמוטריץ', בן גביר, עמדות מפתח. אנחנו עוד נתגעגע לממשלה הנוכחית. אנחנו, כחברה שהדמוקרטיה היא בנשמתה, לא ניתן קולנו למי שקם להורסה. לא ייאמן כמה צדק, כמה הבין לאן המקום הזה הולך. לא ייאמן ששילם בחייו על המחדל הנורא ביותר שהתקיים פה תחת שלטונה של הממשלה הרעה הזאת. אבל זה כבר כואב מדי להבין.
הרבה שואלים אותי מאיפה הכוחות להמשיך במאבק. התשובה הפנימית שלי היא שאני הבת של אבא שלי, וגם של אימא שלי, שאחראית לכל כך הרבה ממי שאני. אבל היום זה היום של אבא, אז ליום הזה, יום ההולדת של אבא, בחרתי לעלות לכנסת ולהיכנס לוועדה של רוטמן, ולהסביר לו שבזמן שהוא מחוקק חוקים, החוזה בסיסי שעליו מבוססת המדינה שלנו אינו מתקיים כל עוד 59 חטופים עדיין בעזה. ואז גם נכנסתי לשדולה למען הקמת ועדת חקירה ממלכתית, פשוט כי זה מה שצריך לקרות פה, אם נרצה להצליח לבסס מחדש יחסי אמון פה. ואם אבא שלי היה פה הוא פשוט היה עוזב הכול ונוסע לבגין להיאבק על מה שחשוב לו. ולכן מחר אני אהיה בבגין. הפסדנו כל כך הרבה, בואו לא נפסיד עוד. תודה.
327 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.