קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תודה רבה. אני רוצה להתייחס למשהו שדיברתי עליו גם בנאום בן דקה, כי הסתכלתי קצת בהקשר של התקציבים – חבר הכנסת בליאק, דיברנו על זה, על כל נושא הטקסים. אם אתה זוכר, בשנה שעברה טקס המשואות, שצולם ללא קהל, שהיה במקביל לטקס האזרחי של המשפחות, עלה 18.3 מיליון שקל, שזה 10 מיליון שקלים יותר מהטקס המקביל אליו בשנה הקודמת, שנערך בלי קהל. והיום קראתי, ואני עדיין עובר על הפיד וקורא על ההתערבות הספציפית של השרה הממונה על הטקסים, ששכחה שהיא קודם – התפקיד המהותי שלה זה שרת התחבורה והבטיחות בדרכים. היא עוסקת בעיקר בטקסים. אבל מילא עוסקת בטקסים – – –
צגה, מה קורה, את מחליפה את טלי? תקשיבי לי עד הסוף.
אני אסביר לך את הבעיה, ואני שמח ששאלת. אני מניח שהייתי מגיע לזה לבד, אבל בסדר, אם שאלת אז תקשיבי. הבעיה שלי היא כזאת: בשנה שעברה מירי רגב, שפרסמה את הטקס, אמרה – איך היא אמרה – זה טקס של ממשלת ישראל. חשבתי שזו הייתה פליטת פה, אבל לא. השרה רגב – והגענו לבעיה איתה – חושבת שמשרד התחבורה זה משרד שלה. היא חושבת שהיא יכולה לקחת את הכספים של כולנו, את כספי משלמי המיסים ואת הטיפול בכבישים, בתשתיות, בתאונות הדרכים, ולתעדף את זה לפי סדר העדיפויות שלה בפריימריז בליכוד – לא של אזרחי מדינת ישראל. זו בעיה מס' 1. הבעיה הזאת ממשיכה באופן שבו היא מתעדפת את מי שיופיע בטקס, כי היא חושבת שזה טקס שלה. ואם היא משתמשת במשאבים לאומיים – הטקס הוא טקס לאומי, והיא אומרת שעכשיו אגם רודברג או יהודה לוי או מירי מסיקה, בגלל ההתבטאויות שלהם בתקשורת או ברשתות החברתיות שלהם, בביקורת נגד הממשלה הזאת – בגלל שהם מתבטאים בצורה הזאת, אז הם פסולים מלהופיע בטקס, והם פסולים אולי מלהנחות את הטקס. ופה הבעיה העיקרית, שהפוליטיקאים מתחילים לנהל את המדינה כאילו זה משאב שלהם. זו בעיה שהם מדירים אומנים בגלל שמפריעה להם הביקורת. זו בעיה.
חברת הכנסת צגה, טקס המשואות זה לא טקס פרטי של מירי רגב, ואני רוצה לחדש לך – –
– – זה לא טקס פרטי של שרה נתניהו. ברגע שזה מתנהל ככה ומגדירים כמות קלוז-אפים ומתחילים לברור אומנים לפי הדעות הפוליטיות שלהם, אני רוצה להגיד לך איפה אנחנו נסיים. אנחנו נסיים בדיוק בדיקטטורה, שאתם מנסים להוביל אותנו אליה. וגם על זה – – –
גם על זה אנחנו ניאבק. וחלק ממה שאתם עושים בהמון המון ועדות פה, זה שאתם מנסים להכניס את הפוליטיקאים לכל מקום: שיבחרו את עצמם, שיבחרו מי יחקור אותם, שיבחרו מי ימנה אותם – – –
וזה, ידידי היקר, משטר מלוכני ולא משטר דמוקרטי. והציבור, גם על זה יבוא חשבון איתכם.
420 מילים של נאור שירי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.