קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברות וחברי הכנסת, הפעם אני רוצה להקריא מכתב שקיבלתי מאסתר שחר, אימא של מעיין ולי-יה שחר.
אסתר כותבת לי ככה: 3 בינואר 2023, מעיין, בתי הבכורה, אהבת חיי, הילדה שפתחה לי את הלב לממדים שלא ידעתי שקיימים, יצאה לטיול שנתי. היא רוצה לשבת קדימה, רבה עם חברה מי תשב. היא ניצחה באבן, נייר ומספריים. היא רוצה לשבת ליד החלון. גם כאן היא ניצחה את החברה שלה באבן, נייר ומספריים. היא מרגישה בעננים. בשעה 09:20 הכיתה שרה: "אל המעיין" – אתם מכירים את השיר "אל המעיין" – ומעיין בטוחה שהשיר הזה נכתב עליה; מאושרת. ואז ב-09:30 האוטובוס מתנגש חזיתית. מעיין מפסידה במשחק הגדול של החיים. מתוך 34 ילדים רק ילדה אחת נפצעה, נפצעה אנושות. זאת מעיין שלי. היא מובהלת לטיפול נמרץ. הרופאים אומרים שבעוד 72 שעות היא תמות, אני אצטרך להיפרד ממנה. יום אחרי זה הם אומרים לנו שבעוד 48 שעות היא הולכת לעולמה, וזה הזמן להיפרד. יום לפני אומרים לה שזה היום האחרון. ביום האחרון לחייה, כך אמרו לנו, מורידים את מכונת ההנשמה. בדרך נס היא נושמת. היא נושמת, אבל היא לא מתעוררת. באותו הזמן היא בלי חצי עצם של גולגולת, כדי לתת לבצקות לרדת. אחרי שבועיים היא פוקחת עיניים. ההתרגשות הייתה יותר מטורפת מהיום שבו ילדתי אותה.
עדיין אין שום מושג לאן הולכים. למעיין הייתה תוכנית להיות רקדנית ודוגמנית. אתם לא מאמינים, אבל היא דומה שתי טיפות עין לגל גדות. תוכניות לחוד, מציאות לחוד. היום מעיין סיעודית. היא לא אוכלת. היא לא שולטת בצרכים שלה. היא לא מדברת. היא בקושי רואה. חצי הגוף שלה משותק. היא לא הולכת. היא לא מתקשרת. וכל זה למה? כי נהג אוטובוס לא שמר מרחק? מה אמר עורך הדין שלו? רק חצי מטר הבדל, מה קרה? חצי מטר שלקח חיים שלמים, הרס משפחה שלמה.
אתמול היו טיעונים לעונש. הייתי בבית המשפט רק אתמול. שנתיים וחודשיים מיום התאונה – ורק אתמול הגיעו טיעונים לעונש. הגעתי למשפט לא כי זה יועיל לבת שלי; הגעתי כדי לנסות להציל חיים של אנשים אחרים. התחננתי לשופט. לא היה לי פשוט לראות שם את הנהג הרוצח. רציתי להקיא כל הדיון – תקשיבו, אימא, מולה יושב מי שעשה את זה לבת שלה – אבל החזקתי את עצמי רק כדי שאף אימא לא תעבור את מה שאני עוברת. ואתם יודעים מה גיליתי במהלך הדיון? שהבן אדם על הכביש וחברת הסעה עדיין משתמשת בו, מעסיקה אותו, אפילו הביאו מכתב יושר שהוא נהג נפלא. אתם יודעים מה עוד גיליתי? אותו נהג נפלא, שעשה את מה שעשה לבת שלי כבר היה עם עבר של 22 עבירות תנועה. ואני שואלת: איך נותנים לו, לנהג הזה, לנהוג בחברת הסעות, ועוד הסעות של ילדים? תגיד לחברי הכנסת שזה יכול להיות כל ילד של כל אחת ואחד מכם. הייתם רוצים שזה מי שיסיע אותם? לא כל מי שיש לו רישיון יכול להסיע 40 ילדים. אתם יודעים מה עוד גיליתי? שאחרי שכמעט הרג את הבת שלי, שניצלה רק בידי שמיים אבל היא חצי בן אדם – הוא המשיך לנסוע, עשה עוד עבירות תנועה, נסע באור אדום, וסיכן עוד המון אנשים. אבל הוא לא הבעיה, יש המון כאלה; איפה החוק? איפה האכיפה? הבן אדם הזה היה צריך לרדת מהכביש ב-3 בינואר, אחרי מה שהוא עשה לבת שלי, שלא לדבר על להמשיך להסיע ילדים.
אני אסכם: נהג אוטובוס גרם לתאונה קטלנית אחרי שביצע 22 עבירות תנועה. עדיין בכביש, מסיע אולי את הילדים שלכם. עושה עבירות תנועה ועדיין בכביש. לא מאחורי סורג ובריח – אלא עדיין בכביש. אנחנו לא שבעי אסונות? יש יותר דם על הקיר מהדבר הזה? לא כל מי שיש לו רישיון ראוי להיות נהג אוטובוס. רק אתמול נהג נרדם, וילד נהרג. אם לא תהיה ענישה חמורה, אכיפה חמורה, פיקוח חמור – הנושא הזה יימשך, נאבד עוד ועוד ילדים, שימותו סתם.
אז אני אסתר, אימא לשתי בנות. הצטרפתי למשפחות הילדים המוגבלים, למשפחות נפגעי תאונות הדרכים. לשתי המשפחות האלה הצטרפתי לא מבחירה, אלא פשוט יום אחד בהיר, יותר נכון – שנייה אחת בהירה. תודה.
626 מילים של בועז טופורובסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.