קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. תודה. יש לי בעיה לא פתורה, ואולי חבריי הטובים מהאופוזיציה יעזרו לי לפתור אותה. יש פה איזה כשל לוגי.
תעזרו לי. תעזרו לי. מצד אחד, מי שיושב פה במליאה שומע מחברי הכנסת היקרים מהאופוזיציה מבוקר עד ערב כמה הצד הזה של הקואליציה הוא אטום; כמה לכם אכפת מהחטופים ולנו לא; כמה אתם מזועזעים מהטבח ואנחנו אטומים; כמה אתם דואגים לאזרחים ואנחנו דואגים רק לתקציבים. לקחתם על עצמכם את הבעלות על הכאב, את הבעלות על הדאגה ואת הזעזוע העמוק שמטלטל את נימי נפשכם. אני לא טועה, נכון? זה פחות או יותר המסגור, חבר הכנסת בן ברק.
הינה מה שלא מסתדר לי. אבל זה כן.
עם כל הדאגה לחטופים, עם כל הכאב על החטופים, עם כל זה שרק בשמאל באמת אכפת והימין הוא פשיסטי, משיחיסטי, תקציביסטי, ביביסטי, ווטאבריסטי, למה, למה הרצי הלוי הפך לסופרסטאר אצלכם?
הרצי הלוי הוא סופרסטאר. רונן בר, ראש השב"כ, זה שלא תפקד ביום של הטבח, אתם מגינים עליו ושומרים עליו, והוא שומר סף, והוא סופרסטאר, ושלטי חוצות. למה גלנט זוכה למחיאות כפיים – –
– – כשהוא נכנס להופעה של שלמה ארצי?
למה הדרג הצבאי, זה שנרדם בלילה – –
– – זה שכשל, זה שהביא את האסון, מקבל אתרוג אצלכם, ולא רק אתרוג – כוכבי-על, שומרי הסף.
אנחנו נגן – על רונן בר אתם מגינים? למה אתם מגינים על רונן בר?
למה אתם מגינים על גלנט? למה אתם מגינים באמת על הרצי הלוי, הרמטכ"ל שאסור היה לגעת בו, והוא בצד הנכון, ורק הביביסטים וביבי רעים? אולי, אולי – וזאת רק הצעה שלי – אולי נייר הלקמוס שלכם זה לא הדאגה, וזה לא החטופים וזה לא הטבח. מי מתנגד לביבי – אתם איתו; מי שלא – אתם נגדו.
תענה לי. תענה לי על מחיאות הכפיים לגלנט. מחיאות הכפיים לגלנט.
אל תתחמק. אני אענה לך. תענה לי קודם, אל תענה לי בשאלה. למה אתם מגינים על רונן בר, על הרצי הלוי ועל גלנט? למה הם קדושים?
323 מילים של גלית דיסטל אטבריאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.