נאומים בני דקה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אני ניצב כאן היום כדי לחלוק כבוד לחייל אור אסתו, זיכרונו לברכה, נגד לוגיסטיקה בגדוד 51 של חטיבת גולני, שנפל בקרב ב-7 באוקטובר, ביום הנורא הזה שבו רבים כל כך איבדו את חייהם.

אור נולד להורים ארתביה ודובלה, אנשים שתמיד היו מקור האהבה והכוח שלו. הוא גדל בבית חם ואוהב לצד אחיו, יצחק, פסיקה, משה, עדן, אופק וטוהר; משפחה גדולה ומגובשת, שהייתה תמיד בראש סדר העדיפויות שלו. אור לא חדל לדבר עליהם, על ההערכה העצומה שהוא רוחש להוריו, על האחווה בינו לבין אחיו ועל הגאווה שהרגיש כלפי כל אחד ואחת מהם.

אור היה הרבה מעבר לחייל. הוא היה אדם שנכנס ללב של כל מי שהכיר אותו. חבריו מתארים אותו כמי שתמיד הקרין אור, כמי שהיה תמיד עם מילה טובה, חיוך כובש וסיוע בכל מצב. הוא לא ויתר לעצמו אף פעם, דחף קדימה והתמיד, גם כשעמד בפני אתגרים מורכבים. הוא היה אדם של עשייה, צניעות ונחישות, ותמיד היה ברור שהוא מישהו שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות.

על משפחתו, על חבריו ועל מפקדיו הוא השאיר חותם בל יימחה. הם זוכרים את מסירותו, את טוב ליבו, את הרצון שלו להעניק ולהיות שם עבור כולם. חייו נקטעו באכזריות, אך זכרו ממשיך ללוות אותנו. עלינו להבטיח שזכרו של אור יישאר בלבבותינו לא רק במילים אלא במעשים. בעיר הולדתו באר שבע הוקמה סיירת לזכרו, "סיירת אור", ובמסגרתה הם מסיירים ברחבי העיר ומפיצים אור ואהבה, מסייעים בדיורים מוגנים, מנקים ומסדרים מקלטים ומגיעים לאן שהם נקראים על מנת לעשות טוב.

שבוע לאחר יום הולדתו ה-21, אור נפל בקרבות. נפילתו של אור היא תזכורת כואבת למחיר היקר שכולנו משלמים על חירותנו וביטחוננו, אך זכרו ומורשתו יחייבו אותנו להמשיך ולשאוף לאחדות, לשלום ולעתיד טוב יותר עבור כולנו. יהי זכרו ברוך.