תודה רבה, אדוני היושב בראש. היום הוא היום ה-444 למלחמה הקשה הזאת, ויש לנו עדיין 100 חטופים וחטופות בעזה.
בשבוע שעבר רציתי לנאום את זה ולא הייתה ההזדמנות, וחשוב לי מאוד להשלים את הנאום הקצר הזה שכתבה משפחתו של שגיא דקל חן עבורו: שגיא היקר שלנו, הבוקר שמי הארץ התכסו בסמל החטופים. כל אחד ואחת שיצאו החוצה ראו במקביל את הסמלים מקשטים את השמיים הכחולים. התמלאנו בהתרגשות כה גדולה ובאופטימיות, יודעות שאתה לא זכית לראות את השמיים כבר ימים רבים. העם איתנו, וכולם רק רוצים שכבר תחזרו. תחזיק מעמד, כי זה מגיע בקרוב. אנחנו לא מוותרים עליך ועל אף אחד. כולם חייבים לחזור באותו הסכם. סבא שמעון סיפר לנו אתמול כמה אתה חסר לו וכמה הוא מתגעגע. הוא מחכה לחגוג איתך את יום הולדתו ה-92, שיחול בחנוכה. שחר מזל ציינה שנה להולדתה בשבוע שעבר, ורק משאלה אחת הייתה לכולם – שתיפגשו כבר, ושחר תוכל לקרוא לאבא שלה. אז שגיא, בוא כבר. מספיק. תודה רבה.
154 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.
שלי טל מירון · יש עתיד