קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, כנסת נכבדה, יום היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן נוגע בליבה הפועם של ההיסטוריה שלנו כעם. זהו יום שבו אנו מספרים את סיפורם של מאות אלפי יהודים שנעקרו מבתיהם, נרדפו והוכרחו לעזוב את חייהם כפי שהכירו, ולעיתים אף להימלט בחשכת הליל רק משום שהיו יהודים. במשך מאות שנים יהודים חיו במדינות ערב ובאיראן, בנו קהילות מפוארות והטביעו את חותמם על התרבות והכלכלה המקומית.
אדוני היושב-ראש, דמיינו משפחה שביום אחד נאלצת לעזוב את ביתה, לא כמעבר רגיל, אלא בריחה שמלווה בפחד קיומי, בפרדה כואבת ובתחושת חוסר ודאות מוחלטת; דמיינו אותם משאירים מאחור זיכרונות, רכוש, ולעיתים אף קברי אבות, ויוצאים לדרך קשה ובלתי ידועה. 900,000 יהודים עברו את המסע הזה. המספר הזה הוא לא רק נתון סטטיסטי, הוא סיפורם של אבותינו, שסבלו מהשפלה וגירוש, אך נשאו בליבם חלום – החלום להגיע לציון, המקום שבו יוכלו לחיות כבני חורין.
היציאה והגירוש לא היו רק פיזיים, הם היו גם נפשיים – לנטוש את המוכר, את המסורת המקומית, את התרבות שצמחה מדור לדור ולבנות הכול מחדש. ואכן, כשהגיעו לישראל, למרות הקשיים העצומים, הם לא רק השתלבו, הם שגשגו והם בנו ערים, טיפחו את התרבות הישראלית, העשירו את החברה והפכו את הכאב לכוח מניע.
ביום זה אנו עומדים בפני אתגר מוסרי – לספר את סיפורם, להאיר את האמת של היציאה והגירוש, ולהבטיח שהעבר הזה לא יישכח, לא רק מתוך כבוד לנפגעים, אלא כדי להזכיר לעצמנו ולעולם כולו את המחויבות שלנו לצדק, לאמת ולהכרה. סיפורם של יהודי ארצות ערב ואיראן הוא סיפור של כאב, אך גם סיפור של תקווה ותקומה. הוא מעיד על כוחו של העם היהודי, היכולת לקום מתוך האפר, להתמודד עם האתגרים הגדולים ביותר, ולבנות עתיד טוב יותר בארץ הקודש. תודה רבה.
272 מילים של מישל בוסקילה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.