יום היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ואיראן

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, היום אנחנו מציינים את יום היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן. זהו פרק כואב אך גם מעורר השראה בתולדות עמנו. יושבת כאן איתנו אחותו של החטוף שלמה מנצור בן ה-86.

שם. הוא עצמו ניצל מפרעות הפרהוד בעיראק, וכעת הוא חטוף. זוהי טרגדיה על טרגדיה. אני כמובן מתפלל מכאן עבורו ועבור שאר החטופים והחטופות שיחזרו בשלום, אמן.

יום זה מביא איתו הזדמנות להזכיר, ללמוד ולהעמיק את ההבנה שלנו על אודות מה שחוו קהילות יהודיות רבות, שעל אף גירושן ופגיעתן נותרו נאמנות לזהותן ולחלום הציוני. במשך מאות שנים יהודים חיו בארצות ערב ובאיראן כחלק בלתי נפרד מהחברה המקומית. הם בנו קהילות משגשגות, פיתחו תרבות עשירה, ושימרו את המסורת היהודית למרות האתגרים. הם תרמו בתחומים מגוונים – במסחר, אומנות, מוזיקה, מדע ואף בתחומי הממשל – במדינות שבהן חיו. עם זאת, לצד השגשוג היו גם תקופות קשות של אפליה, רדיפות, אלימות, ולעיתים קרובות גם השפלה. שיאם של הקשיים הגיע בעיקר לאחר הקמת מדינת ישראל, אז החלו רדיפות מאורגנות, פוגרומים וגירוש המוני של היהודים מארצות אלו. למדינת ישראל יש חוב גדול וקדוש לאותם יהודים, לאלו שנהרגו על קידוש השם, לאלו שנרצחו בגלל יהדותם – וגם חוב על רכושם שנשדד.

כבר אמרו חז"ל: "אדם קרוב אצל עצמו". כאחד מבני העדה התימנית המפוארת, אשר חוותה גם היא פרעות, ביזה ואובדן, אני נושא בליבי את ההוקרה למורשת העשירה שלנו. אני זוכר בגאווה את הרבנים והמנהיגים שפעלו בקרב קהילתנו, את המסורת רבת-השנים, את המנהגים הייחודיים ואת הרכוש היקר שנותר מאחור בתימן, אשר מהווה עדות לעבר מפואר שראוי לשימור והוקרה.

לאחר קום המדינה מאות אלפי יהודים נאלצו לעזוב את בתיהם מלמעלה מ-16 מדינות ערביות. הסיפור של אותם יהודים אינו עוסק רק בטראומה, אלא גם בעמידה רוחנית יוצאת דופן, במשפחות שעזבו את בתיהן עם מעט מאוד רכוש אך עם אמונה גדולה בלב, בקהילות שידעו לקום מתוך הכאב ולבנות מחדש את חייהן במדינת ישראל הצעירה, לעיתים קרובות בתנאים קשים של קליטה ראשונית במעברות.

עלינו לזכור ולהנציח את סיפורם של אותם יהודים, שהיו חלק בלתי נפרד מהחברה המקומית, נשאו עימם את תרומתם בתחומי המסחר, התרבות, המדע והחינוך, ועם זאת, נאלצו לעזוב את אדמתם בחיפזון כשהם משאירים מאחוריהם לא רק בתים או רכוש, אלא זיכרונות, עבר ומורשת עתיקה. כל מה שנותר בידיהם היה תקווה ושורשים חזקים שנטעו עמוק בליבם. עלינו להקדיש מקום מרכזי לזיכרון זה לא רק כחובה היסטורית, אלא כהכרה באנושיותן ובתרומתן האדירה של הקהילות הללו. חוויותיהן משקפות את כוחם של בני עמנו לעמוד בפני מכשולים עצומים ולהתחיל מחדש, כשהם מביאים עימם אושר רוחני, תרבותי וחברתי שאין לו תחליף. מורשת זו, שהחלה בארצות רחוקות והמשיכה בישראל, היא חלק בלתי נפרד מהפסיפס העשיר של העם היהודי וממדינת ישראל.

הבוקר הצבענו בוועדת החינוך בקריאה ראשונה על הצעת חוק לציון יום עליית יהודי תימן ולזכר הנספים בדרכם לארץ ישראל, שמתחברת גם היא לגל האנטישמיות שהתעצם בתימן לאחר קום המדינה, ושהביא להאצת עליית יהודי תימן לארץ ישראל – מסע מפרך ומלא באתגרים.

אדוני היושב-ראש, את היום הזה מציינים לא רק כאן, אלא גם בכל נציגויות ישראל בעולם ואף באו"ם, מכוח חוק שהועבר בזמנו על ידי נציג ש"ס בכנסת, חבר הכנסת לשעבר הרב נסים זאב, אשר יזם בנוסף גם את שילוב הנושא הזה בתוכנית הלימודים בבתי הספר. התודה מגיעה גם ליועצת שלו, שהייתה בזמנו, גב' בקרמן, שקידמה את הנושא כולו בארץ ובעולם.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ביום זה, שבו אנחנו מציינים את עקירתן של קהילות שלמות מבתיהן, אנו גם מרימים מבט אל עתידנו המשותף. הסיפור של יהודי ארצות ערב ואיראן הוא סיפור של כאב, אך גם של גבורה ותקומה. הוא מזכיר לנו את החוסן של עמנו, את יכולתנו לקום מתוך חורבן ולהיבנות מחדש. עלינו לשאת את זכרם בליבנו, להכיר בתרומתם האדירה לבניין הארץ ולחברה הישראלית, ולהבטיח שהמורשת העשירה שהביאו איתם לא תאבד, אלא תשמש אור לדורות הבאים. סיפורם הוא סיפורנו, וסיפורנו הוא סיפור של עם שלא מוותר על תקוותו ועל עתידו. תודה רבה.