יום המאבק באלימות כלפי נשים

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הכנסת מציינת היום את יום האלימות כנגד נשים. ביום זה, כמו בשאר הימים, לא ניתן שלא לדבר ולדרוש את שחרורם של החטופים והחטופות שלנו, שעוברים ועוברות אלימות פיזית קשה, אלימות פיזית ומינית, במנהרות החמאס השטני – בתפילה להשבתם במהרה.

עבור רבות מאיתנו יום זה הוא יום של חשבון נפש, אבל עבור נשים רבות מדי האלימות היא שגרת יומן, והיא תופעה כואבת, חוצה מגזרים ודורשת תיקון יסודי. כשאנו דנים באלימות נגד נשים, לעיתים קרובות מתמקדים בפתרונות טכניים, כמו אמצעי מעקב, אזיקים אלקטרוניים וסנקציות משפטיות. כלים אלה בהחלט חיוניים במקרים רבים, אך חשוב לא פחות ואולי אף יותר לעסוק בטיפול עומק לנשים נפגעות אלימות במשפחה ולילדיהן, בהתאמת הטיפולים לקהלים מגוונים ובהנגשתם לנשים מכל המגזרים בישראל, ובהם נשים דתיות וחרדיות, אשר מעבר לכאב הפיזי והנפשי שהן חוות, נושאות עימן קשיים נוספים – חברתיים, משפחתיים ולעיתים גם קהילתיים.

לפני כשבוע השדולה למען האישה החרדית והדתית בראשותי ערכה ביקור במקלט לנשים של ארגון בת מלך; הביקור היה עוצמתי ומרגש, והיווה תזכורת חיה למורכבות ולרגישות הדרושה – –

– – כאשר מדובר בנשים מהמגזר החרדי והדתי. נשים אלו זקוקות לטיפול שמותאם לערכים, לתרבות ולשפה שלהן, טיפול שלא רק מסייע להן להתמודד עם הכאב והטראומה, אלא גם מאפשר להן להרגיש אמון וחיבור מחודש לעצמן. טיפול שאינו רגיש מספיק למורכבויות אלו, עלול להרחיק את הנשים ממסגרת שתוכל להעניק להן מרפא, ובסופו של דבר להחזירן למעגל האלימות, חלילה.

ישנה נטייה לשכוח, אבל ברבים מסיפורי האלימות האלה מעורבים גם ילדים. פעמים רבות מעגל האלימות משתקף דרך משולש הדרמה. משולש הדרמה הינו מודל פסיכולוגי שפותח על ידי סטיבן קרפמן בשנות השישים. הוא מתאר דפוסי תקשורת הרסניים בין שלושה תפקידים, קורבן, תוקפן ומושיע, שאנשים נוטים להחליף ביניהם תפקידים אלו באופן לא מודע. יש הרבה מה לומר וללמוד ולהכיר בעניין מודל זה ביחס לאלימות במשפחה, ולא כאן המקום והזמן, אך בוודאי ללא ליווי וטיפול מותאם ימצאו את עצמם דורות של ילדים גדלים לתוך מעגלים אלו בלי יכולת להיחלץ מהם, ובדרך כלל ישחזרו את מערכת היחסים ההרסנית מבית ההורים.

לכן אני קוראת לקדם תוכניות ייעודיות לטיפול בנשים ולהעצמת נשים, כאלה המתחשבות ברקע התרבותי והערכי של המגזרים השונים. עלינו לחזק את שיתוף הפעולה עם ארגונים כמו בת מלך, שכבר עושים עבודה חיונית בשטח, ולפתח מסגרות טיפוליות שיאפשרו לנשים לקבל תמיכה בלי לחשוש מפני סטיגמות קהילתיות, תוך שמירה על פרטיותן וכבודן.

אלימות במשפחה אינה גזרת גורל. עם זאת, נדמה שמעולם לא נעשה מאמץ משמעותי בתחום המניעה הראשונית. המדינה, שדורשת הכשרה לפני נהיגה ברכב או עבודה מקצועית, אינה מעניקה כלים ליחידים ולזוגות לבנות קשר בריא ונכון. עלינו להשקיע בעיקר בחינוך ובמניעה, במיוחד בגילים הצעירים ובמסגרות זוגיות, כדי לגדוע את התופעה מהשורש ולחסוך צער וכאב רב מאותן נשים וילדיהן.

בהזדמנות זו אני רוצה להזכיר את נועה אריאל, זיכרונה לברכה, שפעלה שנים רבות למען הגברת המודעות לנושא באמצעות תיאטרון הבובות שהקימה. נועה הצליחה ללמד נשים רבות לזהות סימנים מחשידים בזוגיות אלימה, לתת להן כלים להתמודדות. פועלה היה השראה עבור רבות, והוא מזכיר לנו את הכוח שיש בחינוך וביצירת מודעות.

לצד כל זאת, אני מבקשת להדגיש כי במאבקנו מחויב המציאות הזה נגד אלימות אסור לנו להפוך את כלל הגברים לאויבים. לצערי, יש מי שמנסים להפוך את הגבר לאויב ודמון, ואת זאת אסור לנו לקבל. המשפחה, הקשר המכבד, האהבה, הם ערכי יסוד ביהדות. כאשר המשפחה מתפקדת כראוי, היא מקור של חום, אהבה, תמיכה ועוצמה. האתגר שלנו הוא להיאבק במקרים שבהם ערך זה נפגע, אך לעשות זאת בלי לערער את קדושת התא המשפחתי וחוסנו.

המאבק באלימות אינו רק מניעת כאב אלא גם בניית תקווה מחודשת. כל אישה שיוצאת ממעגל האלימות היא סיפור של ניצחון, שלה ושל החברה כולה. אך הניצחון הגדול יותר יקרה כאשר נדע למנוע את הצער והכאב הנורא הזה מהנשים וממשפחותיהן ונצמיח כאן חברה סובלנית, מכילה ואוהבת יותר. עלינו להמשיך לפעול כדי להבטיח עתיד שבו אין מקום לאלימות כלפי נשים ושבו כל אישה בישראל תוכל לחיות בביטחון ובכבוד. תודה רבה.