קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, דמיינו לכם משחק שחמט גדול ואימתני, משחק שחמט אכזרי, שיש לו משמעויות מרחיקות לכת במציאות של כולנו. כל מהלך שמתרחש על הלוח גוזר גורלות, חורץ דין וחיים אמיתיים. במשחק הזה כל הכלים מצופפים את שורותיהם על מנת לשמור ולהגן בגופם על אחד – המלך, כמובן, השליט הנערץ. וכך, בהרמוניה נפלאה, מסתדרים שוב ושוב הכלים על מנת לגונן על השליט שלהם ולמנוע כל סכנה שעלולה לערער את יציבות שלטונו. בחוכמה ותחכום מצליח המלך לתמרן את הכלים שאיתם הוא משחק. הוא משתמש בהם ומסדר אותם כמו חומה בצורה ששומרת עליו מפני הכול. כשכלי אחד חושף אותו לפגיעה – יקריב אותו במהלך הבא. הממלכה לא באמת מעניינת אותו; הכלים שאיתם הוא משחק אינם מעניינים אותו כלל. הם אינם דבר מלבד אמצעי להשגת מטרותיו האישיות, ובדרך הוא אינו בוחל בשום אמצעי.
אתם, שרים, חברי כנסת, חברי כנסת נורבגים – כולם, מי שבקואליציה – מזיעים מרוב תכנון ואוטומציה. כבר אין שום קשר או הקשר; מתוכנתים לפזר מסך עשן בטיימינג מדויק. אבל רואים – הכול שקוף, דבר כבר לא נסתר מן העין.
אדוני ראש הממשלה, כמה חיילים עוד נאבד בשדה הקרב? כמה אזרחים יירצחו במערכה הבלתי-נגמרת הזאת? לוחמים וגיבורים נלחמים בחירוף נפש להגן על המדינה בזמן שהממשלה עסוקה בלהגן על העומד בראשה. החטופים והחטופות קמלים במרתפים, ואלפי משפחות עדיין מרוחקות מביתם. הפערים בין ההנהגה הישראלית לעם היושב בציון מעולם לא היו גדולים כל כך. הניתוק והחרפה בנושא הליבה שלכם – ההשתמטות וההפיכה המשפטית – כל אלה עוד יירשמו לדיראון עולם בדפים עצובים ביותר בספרי ההיסטוריה של מדינת ישראל.
בימים הללו, בכל שעה ודקה ושנייה מתנהלת מלחמה על הנרטיב, כי זה מה שחשוב עכשיו, הנרטיב. נתעסק בלשכתב פרוטוקולים, לכאורה, אבל להחזיר חטופים הביתה, זה – לא. תמו כל הקיצים.
281 מילים של טטיאנה מזרסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.