קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, (אומרת בערבית: תחילה אני שולחת תנחומים למשפחת המחנכת ספאא קוט עואד, ואנו מבקשים שהאל יחוס על נשמתה, בעזרת האל.) האמת, אני המומה ממה שקורה, ממה שאני קוראת בתגובות. האמת, לא רק אני, מגיעות אליי הרבה הודעות מהיישוב שילה, גם משפרעם וגם מטמרה, היא מטמרה במקור. אני לא יכולה לא לעשות ולקשור את הדברים ביחד. אם שכחתם, אני עדיין לא שכחתי את המעצר של אנתסאר חג'אזי, שגם היא מטמרה – –
– – שעד עכשיו היא יושבת בלי עבודה על לא עוול בכפה, על שום דבר שהיא עשתה, רק מה – נדמה לשר, לשר של הכישלון המוחץ, לא סתם כישלון, שהיא מסיתה. אני רוצה להגיד לשר מעל במה זו: יש לך כתובות עם שמות ותמונות, ואתה יכול ללכת במהירות ולהצטלם עם האנשים שכתבו את התגובות. אין לי מילה לתאר, באמת, אי-אפשר לדמיין כמה רוע נהיה במדינה הזאת. אפילו במוות אכזרי של מורה, של מחנכת, לא יכולים להיות – לא יודעת מה להגיד, בסופו של יום, בתחילתו של יום במקור אנחנו אמורים להיות בני אדם. האם אתם מכירים את אותה מורה? האם עשתה לכם משהו? שמעתם עליה משהו? למה צריך לשפוך את כל הרוע הזה גם במקרים אנושיים כאלו?
ברשותך רק משפט אחד – אני יודעת שוב שהצעקה הזאת ממש לא מגיעה, לפחות לאלה שהיא צריכה להגיע אליהם.
211 מילים של אימאן ח'טיב יאסין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.