קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מצוין. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עמד כאן לפני כן בנאום 40 החתימות ראש הממשלה ופרש את משנתו. דיבר בעצם לציבור. הם הרי זועקים כאן כל הזמן – עלה לכאן גלעד קריב ושאל אותו: ראש הממשלה, מה האסטרטגיה? מה האסטרטגיה? עומד כאן ראש הממשלה פורס את האסטרטגיה שלו, מראה את הטקטיקה, מדבר על הצעדים שנעשו, על הלחצים שהוא עמד בהם ושהאחרים חשבו להיכנע ללחצים האלה – והם בשלהם: מה האסטרטגיה? נלחמים בלבנון, לוחמינו מחרפים את נפשם בעזה ובכל החזיתות. ואיראן כבר מתחילה לשקשק כי גם הממשל החדש בארצות הברית אוהד ישראל, וגם מתכוון להיאבק בטרור, כמו שאנחנו נאבקים בטרור, ולתת לנו את מלוא הגיבוי לזה. והם שואלים מה האסטרטגיה?
אז אני יכול לומר לכם שהאסטרטגיה שלנו – לפחות שלי, אני חושב שהערך האסטרטגי, הנושא האסטרטגי החשוב למדינת ישראל, אדוני היושב-ראש, זה שהאופוזיציה הזו תישאר לשבת איפה שהיא. מה שחסר לנו באמת זה את יאיר לפיד, שחוץ מהצגות על הדוכן, מדבר על ראש ממשלה פחדן, מדבר על ראש ממשלה רופס. מה היה קורה אם אתה היית עכשיו עומד – יושב, חס ושלום – על הכיסא של ראש הממשלה. הרי אתה בלי כדור אחד כמעט, בלי קרב, נכנעת לחיזבאללה.
אומנם יאיר לפיד ממשיך לומר: חיזבאללה לא היה שותף למשא ומתן, זה היה על הראש שלו, אבל יש לנו את זה מוקלט. אלעזר שטרן אומר שגם נסראללה שותף למשא ומתן. יש את זה מוקלט, ההקלטות לא משקרות. אז אלעזר שטרן יקום ויגיד משהו אחר, אבל זה לא משנה. זה ברור שכאשר יש אופוזיציה שמשתפת פעולה עם שונאי ישראל; כאשר יש אופוזיציה שמוכנה לחתום על הסכם כניעה מול חיזבאללה בלי קרב; כאשר יש אופוזיציה פוסט-ציונית, שמנסה לקעקע את ערכי הדמוקרטיה והיהדות – היא בטח שלא נרצה שתשב כאן על כיסא ראש הממשלה.
איך אמר יאיר לפיד? הציבור הושיב אותך על הכיסא הזה. נכון, הציבור הושיב אותו על הכיסא ולקח ממך, יאיר לפיד, את הכיסא הזה. והציבור כנראה חכם. הציבור לא טיפש. רואים בסקרים. אתה מדבר על השר בן גביר? הציבור אוהד את השר בן גביר כבר יותר ממך, הוא מקבל כבר יותר ממך בסקרים. אז או שתשנה את הגישה, כמו חבר הכנסת עידן רול, שמדבר על אחדות, ומדבר על חתירה לניצחון ומדבר על ערכים קצת יותר, ולא אכפת לו שהיושב-ראש שלו מדבר כל הזמן ומסית ומפלג – או שתשנה קצת את הגישה. תדע לך שהמקום היחיד, אולי, שבו תוכל לעלות לתפקיד יותר בכיר ולא להידרדר מתפקיד ראש האופוזיציה לתפקיד חבר כנסת באופוזיציה – כי ליברמן כבר עוקף אותך – זה לחזור לערוץ 12, או לאחד מהערוצים האלה, ושם אנחנו מבטיחים לך שאנחנו מוכנים לקרוא מזרקה על שמך, בית חולים על שמך, מה שתרצה.
למה? כי במקרה הייתי כאן, ואני השר היחיד במליאה. זאת הסיבה.
לא הזמינו את הנאום הזה מראש, אם אתה רוצה לשאול.
אמרתי, אמרתי שמזרקה על שמו אני מוכן לתת לו.
מוכנים, יחזור לערוץ 12, גם יהיה לו רייטינג.
אם הוא יחזור לערוץ 12, אולי הוא יפגע להם קצת ברייטינג.
אבל עדין הרייטינג שהוא יקבל יהיה קצת יותר מהמנדטים, שהוא מגרד איתם את אחוז החסימה. אז כדאי לו לשמור על זה.
חבר הכנסת פוגל, טוב שאתה כאן. אני רוצה לנצל את הבמה ולפנות אליך.
אנחנו מביאים היום את הארכת הוראת השעה של חוק אל-ג'זירה הממשלתי במקביל לאל-ג'זירה של אריאל קלנר. נקבע הדיון מחר אצלך בוועדה? מצוין, אני שמח על זה.
אומנם תוקף החוק פג ב-30 בנובמבר, אבל הצווים פגים ב-24 בנובמבר. לוקח לנו להוציא כל פעם את הצווים מחדש עם חוות דעת של כל גורמי הביטחון וכו', זה תהליך מורכב, וכדאי לאחד אותו לפעם אחת, ליום ראשון הקרוב. ואני מודה לך על זה. זה יעלה אצלך מחר ובשלישי-רביעי, כנראה, לקריאה שנייה ושלישית. יושב-ראש הקואליציה כבר הסכים לכך. תודה.
אני רוצה לספר לכם קצת – מכיוון שאני רואה שהמליאה לא מתמלאת, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לספר לכם קצת – – –
אבל חבר הכנסת היקר רוצה לדבר איתך.
כן, צודק, צודק. חברים, קראנו בפרשה, אדוני היושב-ראש, "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט"; בהמשך כתוב: "ותראה שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק". רש"י אומר במקום: אין הלשון צחוק אלא שפיכות דמים. אמר לו ישמעאל ליצחק: "נלך ונראה חלקינו בשדה". בוא נתאמן בשדה. "והיה ישמעאל נוטל קשת וחיצים ומורה כלפי יצחק ועושה עצמו כאילו מצחק;" כך אומר המדרש בראשית רבה. זאת אומרת, ישמעאל רצה להתפטר מיצחק, הוא הבין שכבן השפחה לעד יישאר בן השפחה, ובן הגבירה לעד יישאר בן הגבירה, והארץ הזו והמורשת והירושה עוברות לבן הגבירה. בן השפחה יכול לקבל קצת מתנות, אבל לא יכול לקבל את הירושה, שהקדוש ברוך הוא הנחיל לאברהם אבינו ולבניו. שרה ראתה את זה, ובכוח שלה, בחוכמה שלה, היא זיהתה שיש כאן גורם מסוכן, גורם עוין שצריך להיזהר ממנו.
והדבר המייחד את גדולי אומתנו, מלבד זה שהם היו נביאים וצדיקים ואנשי חסד גדולים, הוא הדאגה לחינוך הישר של צאצאיהם, והעברת המסורת הלאה לדורות הבאים, כי כל בניינו של עם תלוי בחינוך ובמסירת הערכים הלאה לשרשרת הדורות. חוץ מאברהם כמו שאנחנו רואים פה, ראינו את זה בעוד מקום, גם משה רבנו – וראיתי מאמר על זה אצל הרב יונתן זקס, זיכרונו לברכה, שאומר: משה רבנו, באופן חסר תקדים, כשעם ישראל יוצא ממצרים ובעצם נהיה לעם, הופך להיות לאומה, מה הדבר הראשון? מה מעניין את משה רבנו כשהוא מדבר לעם, כשעכשיו הוא הוביל את עשרת המכות, הוביל את כל הישועות במצרים ואת היציאה ממצרים, מה הדבר שמשה רבנו מדבר לעם? הוא אומר להם: "והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו ה'".
משה רבנו אומר: עם בלי חינוך – בלי להעביר את המורשת הלאה לבנים שלנו, לצאצאים שלנו – העם הזה לא יכול להתקיים.
וזה הדבר שמייחד את עם ישראל. ההשכלה בעצם, בתי הספר, כל העניין של המנגנון של בתי הספר התחיל בקרב אומות העולם לפני כ-200 שנה באנגליה, אבל עם ישראל ייסד את זה לפני כאלפיים שנה. בכל עיר חייב שיהיה מלמד דרדקי שמלמד את התינוקות. יישוב שאין בו מלמד תינוקות, אסור לגור שם. זה דבר שהתחיל הרבה הרבה לפני שבתי הספר בכלל נכנסו לאופנה בקרב כל העולם.
ולכן, כדי לחנך את הצאצאים צריך לדעת להבחין בין טוב לרע, בין אמת לשקר ובין אוהב לאויב. את זה אנחנו רואים כאן בפרשה, אצל שרה אימנו כשהיא באה לשמור על בנה יצחק. היא רואה את ישמעאל מצחק. כן? מה כבר יכול להיות? לא נורא; ילדים. אבל לא, היא בחוכמתה מבינה שבחברתו בנה מסכן את גופו ונשמתו. היא לא מהססת, ולמרות שהאוהל של אברהם אבינו היה פתוח לארבע רוחות השמיים, וכל עובר אורח היה מתקבל אצל אברהם אבינו בשמחה, והיה נותן לו אוכל ומשקה – אכילה, שתייה, לינה – בכל זאת, שרה אימנו אומרת: את ישמעאל אני רוצה שתגרש מביתי: "גרש האמה הזאת ואת בנה". היא מבקשת לגרש אותו. למה? כי עם קדוש לא יכול להתקיים עם אויבים מבית, אויבי הגוף או אויבי הנשמה. עם לא יכול להתקיים עם אויב מבית. אויב מבית, צריך לגרש אותו.
בהקשר לזה, באחד מערוצי התקשורת שודרה השבוע כתבה ארוכה המתארת את סבלם של תושבי עזה התמימים ואת שנאתם כאילו לחמאס. עליהם אמר שלמה בחוכמתו: "כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו". יש כאלה שגם אם עושים פרצוף של תחינה, אתה יודע אסור להאמין להם, שבע תועבות בליבם. ראינו מה הם עשו כאן, ראינו את אותם אזרחים תמימים רוקדים על הדם. הם לא אזרחים תמימים, הם לא שוחרי שלום; נכון, הם עכשיו בלתי מעורבים ולפי חוקי המלחמה אנחנו פועלים כמו שצריך, אבל אזרחים תמימים ומסכנים הם לא. ביום שמחת תורה הם רקדו. לא נשכח ולא נסלח לארורים האלה, שטבחו בנו ורקדו על דמנו ביום שמחת תורה בתאוות רצח השמורה לחיות טרף בלבד. היום הם אולי חלשים קצת יותר, הודות ללוחמינו הגיבורים ולנחישות שלנו במלחמה מולם עד לניצחון, אבל הם בוודאי לא מעוררי רחמים; בטח שלא בקרב מי שהמוסר האלוקי, המוסר האמיתי, טבוע בו, ולא המוסר הצבוע של אומות העולם. בסך הכול סיבה ותוצאה.
חבר הכנסת גואטה, אני כבר כמה דקות פה נותן פרשת שבוע, אתה ביקשת פרשת שבוע.
גם שבוע שעבר ביקשת פרשת שבוע. התחלתי לדבר – יצאת.
בחייך. בפרשת וירא עכשיו אנחנו, תכף נעבור הלאה.
לחיי שרה נגיע. אל תדאג, יש לנו לילה ארוך, ויש לנו את שלישי ורביעי. לאט-לאט, חבר הכנסת ברוכי.
בסך הכול מדובר כאן בסיבה ותוצאה, החטא ועונשו. ובכלל, אם אנחנו רואים תושבי עזה שאפילו אומרים מן השפה ולחוץ שהם שונאים את החמאס, כנראה שאנחנו עושים שם עבודה מאוד טובה, וצריך להמשיך בכל הכוח. השרה סטרוק, את, שלחנו אותך לקבינט – –
– – עוד לא קיבלנו איזה שינוי דרמטי. אני מצפה לראות.
אני דיברתי על וירא. חיי שרה זה אחר כך. היום הקמנו אנטנה, תורן, בהר חברון, בסמוך לחברון. היו שם ראש מועצת קריית ארבע חברון ישראל ברמסון וראש מועצת הר חברון אלירם.
והתורן הזה היום יתחיל לפעול, בעזרת השם, ויספק תקשורת לכל הרבבות שיגיעו בעזרת השם לשבת חיי שרה. מי שעדיין לא התארח בביתה של השרה אורית סטרוק, לא טעם טעם שבת חיי שרה מימיו.
רגע, אני מדבר, אני באמצע וירא.
לפי הקבלה, שלושת הימים הראשונים של השבוע מקבלים עדיין את ההשראה, את הרוח של השבת שעברה.
השרה סטרוק, לפי הקבלה, ראשון, שני, שלישי – – –
הרי השבת היא מקור כל הברכה; היא משפיעה ברכה לכל ימות השבוע.
לכן, כשאנחנו רואים במהלך ימות השבוע משהו טוב לשבת, לפי בית שמאי מיום ראשון, והיה מתחיל לקנות לשבת; לפי בית הלל, ברוך השם יום-יום, אבל ברור שאם יש משהו שטוב לשבת, כל ימות השבוע נוטלים את הברכה. אז לפי הקבלה, ראשון, שני, שלישי, הברכה שלהם היא מהשבת הקודמת; רביעי, חמישי, שישי זה מהשבת הבאה, אז עדיין יש לנו את וירא.
נכון. אני מגיע לזה, אני מגיע לזה. אז בכל מקרה, במעבר לפרשת חיי שרה ולפני שאדבר על מערת המכפלה, אני חושב, השרה סטרוק, שתסכימי איתי שהגיע הזמן לקיים לפחות בעזה את צוואת שרה אימנו: "גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא ירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק".
כל מי שבא עלינו או אפילו רק חושב להרע לנו, כולל משפחות מחבלים, חבריי לאופוזיציה, שהצבעתם נגד גירוש משפחות מחבלים, אני לא מבין על מי אתם מנסים להגן.
רון כץ, למה הצבעתם נגד גירוש משפחות מחבלים? מה התירוץ שלך – –
– – לא מצליח להבין. לא מצליח להבין.
אז כל מי שחושב רק להרע לנו, ימצא את עצמו הרחק מגבולותינו. ארץ ישראל היא של עם ישראל ומיועדת גם – אנחנו מקבלים כאן את מי שמכיר בערכה ומתנהג בהתאם לקדושתה.
"כי לא ירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק". ומכאן אפשר לעבור באמת – לבקשת השרה סטרוק, כי אני חושב שבטח יהיו לנו עוד נאומים הערב – אבל נעבור, כי השרה ביקשה. אנחנו מכבדים אותה, חברה משקיפה בקבינט, מכבדים את בקשתה.
מה, אתם מעדיפים לסגור הכול במחשכים? לסגור הכול בחדרי-חדרים? מה הבעיה שלכם?
לא, לא. אני רוצה לראות את החוק. אני חבר ועדת שרים. אני לא זוכר שהגיע חוק כזה ודחינו.
כל מי שבקבינט. לא רק חברי קבינט. כל מי שנמצא שם.
בכל מקרה, היום הקמנו תורן חדש סמוך למערת המכפלה, סמוך לחברון, במועצה אזורית הר חברון – מה, זהו? השרה ביקשה חיי שרה.
אז אני רק רוצה לומר שמערת המכפלה היא אחד משלושה מקומות שבהם אומות העולם לא יכולות להונות את עם ישראל, לצער אותם ולומר להם: אתם לסטים, כבשתם את המקום הזה. למה? יש לנו תב"ע על זה. מערת המכפלה היא שלנו, ואנחנו נדאג לפתח ולשגשג את המקום הזה עד שלא תהיה לאומות העולם ברירה, ולא יוכלו לומר יותר: כובשים אתם, שכבשתם את יהודה ושומרון. תודה רבה.
1,871 מילים של שלמה קרעי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.