קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
לילה טוב לכולם. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי כנסת נכבדים, אז גם אני רוצה לברך את הכנסת על העברת החוק החשוב להפסקת הפעילות של אונר"א בארץ. 90 חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה הצביעו בעדו, וזאת מעט מהנחמה שאנחנו יכולים לתת למשפחות שילדיהם נרצחו על ידי עובדי הארגון המתועב הזה, נחטפו על ידם או עונו. בהחלט אונר"א, אם הייתה מלכתחילה גוף של חסד לכאורה, היום ברור לכולנו שהוא גוף מטונף ומתועב, שכל-כולו הוא רוע שאין כדוגמתו.
לכן אני רוצה לברך על החוק, ולעבור מייד להלוויה שהייתי בה אתמול, ההלוויה של גלעד אלמליח, בחור בן 30, אתמול בהר הרצל; בעלה של שיר, אבא לחמישה ילדים, הגדולה מהם בת שמונה, הקטן בן ארבעה חודשים. ההלוויה הייתה קורעת לב כפשוטו. ילדתו בת התשע לא הפסיקה לבכות ולצעוק בגעגוע: אבוש, איפה אבוש שלי? אבא שלי, אני רוצה אותו. עין אחת לא נותרה יבשה.
דוד אייזנברג, חבר של גלעד, סיפר שהם למדו יחד פרקי אבות, והמשנה האחרונה שהם הספיקו ללמוד הייתה בפרק ב', משנה ד': "הלל אומר: אל תפרוש מן הציבור, ואל תאמין בעצמך עד יום מותך, ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, ואל תאמר דבר שאי-אפשר לשמוע שסופו להישמע. ואל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תיפנה". ואמר דוד שסיפר לו גלעד – ודיבר גם אליו וגם אל חבריו שישבו בחדר – שלא מתאים לו ללכת לסבב שלישי של מילואים; שאשתו בדיוק ילדה והילדים מתגעגעים אליו, והתלמידים – הוא כל כך חסר להם. אבל ברור לו, ברור לו שחייבים ללכת, שזו מצווה, שזו חובה שאין פטור ממנה.
דוד, כמו אחיו ואחיותיו של גלעד, השם ייקום דמו, כמו גיסיו, כמו החם והחמות שלו, כמו הוריו, כמו שיר רעייתו, כולם כולם חזרו על אותו דבר במילים אחרות: כמה גלעד היה צדיק, איש כל כך מיוחד, אוהב את הבריות, מלא חסד, חי בתודעת שליחות, שניצל כל דקה ודקה ביום. ואני אסיים שאשתו סיפרה לנו שהוא כל הזמן חלם לעשות דברים גדולים, ובמותו הוא לא חלם כמה גדולה תהיה התרומה שלו – חייו עצמו. אז אני בהחלט מקווה שכולנו נהיה ראויים לגלעד, כמו ליתר הנופלים, ונעשה את הטוב ואת הכי טוב שאנחנו יכולים. תודה.
334 מילים של מיכל מרים וולדיגר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.