קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
יש לי רק שלוש דקות? כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, חבריי היקרים, החוק שהגשתי, החוק שהעברנו זה עתה, זה לא עוד חוק, זה למעשה קריאה לצדק. זוהי, אם תרצו, אפילו קריאת השכמה שמציבה קו אדום וברור: כל מי שפועל נגד אזרחי מדינת ישראל, כל מי שמעז לשתף פעולה או לסייע לטרור, אדוני היושב-ראש, או כל מי שמתנהל כמו מחבל – אין לו שום זכות קיום במדינת ישראל, לא עכשיו ולא בעתיד.
אונר"א, כבר אמרנו, היא לא סוכנות סיוע לפליטים, אונר"א היא סוכנות סיוע לחמאס. אונר"א – כולנו כבר דיברנו על כך וכולם יודעים – הייתה שותפה מלאה לטבח האכזרי והבלתי-נתפס שביצעו בנו. הם לא רק סייעו – הם הובילו את הרוע, רצחו, חטפו ושינעו נשק ישירות לידיהם של רוצחי חמאס. לא מקרה, אדוני היושב-ראש, שתעודת עובד אונר"א נמצאה על גופתו של רב-המרצחים יחיא סנוואר. זאת עוד חותמת לקשר הבלתי-נתפס או בלתי ניתן להכחשה בין אונר"א לבין הטרור. אונר"א שווה חמאס. נקודה. אני חוזר שוב, חבריי היקרים: אונר"א שווה חמאס. נקודה. ולקהילה הבין-לאומית, שנפגשנו איתם עכשיו, עם השגרירים, אני אומר להם: כל מי שעוצם עיניים מול האמת הזו, שותף לטרור.
עכשיו אני מסתכל פה – קובי ורעייתו – כמו שאמרת קודם לכן, אדוני היושב-ראש – אני באמת מקדיש לכם את החוק הזה. כאשר עברתי לפוליטיקה מעולם העיתונות, הרבה אמרו לי: לאן הגעת? מה אתה צריך את זה? אבל כאשר זה עבר בקריאה השנייה והשלישית בוועדת החוץ והביטחון, לפי דעתי אחרי למעלה מ-10 פגישות, אולי 11 ישיבות אצל היושב-ראש חבר הכנסת יולי אדלשטיין, שעושה עבודת קודש בוועדת החוץ והביטחון – כאשר זה עבר, קובי, אתה ניגשת אליי, חיבקת אותי ואמרת לי תודה. ואני חייב להגיד לך שרק בשביל הרגע הזה, רק בשביל הרגע הזה היה שווה לעשות את המעבר הזה, כי זה התפקיד שלנו, נבחרי הציבור, משרתי ציבור, נבחרי ציבור, שבאים ועושים את העבודה למענכם, והייתי אומר שפה הכנסת מילאה את עבודתה.
אם אמרנו שמה שהיה לפני 7 באוקטובר לא יהיה אחרי, אז זה חלק מזה. אונר"א לא יפעלו כאן יותר. הייתי אומר, אדוני היושב-ראש, אם יש לי עוד קצת זמן – ואתה נותן לי עוד קצת זמן – הייתי אומר לפני התודות שאנחנו עושים צדק אמיתי. אנחנו מבטיחים את ביטחונה של ירושלים ואת ביטחונם של אזרחי ישראל. מחבלי אונר"א יכולים להתחיל לארוז, כי אלו הרגעים האחרונים שלהם על אדמת ישראל. זמנם של מחבלי אונר"א בירושלים תם.
אני רוצה, ברשותך, להודות ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון יולי אדלשטיין, לארגון אם תרצו, לשרון ניר, לנגה ארבל, ליועצת המשפטית הנפלאה של ועדת החוץ והביטחון מירי פרנקל, ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון – אמרתי – יולי אדלשטיין, ליושב-ראש הקואליציה אופיר כץ, ואתה מכיר, אדוני היושב-ראש, את הגברת הזאת בלבן? עזרה לי בטירוף. קוראים לה טלי גוטליב. אני רוצה להגיד לך תודה ענקית, באמת, מכל הלב.
מילה אחרונה, מילה אחרונה – ראיתי שהיו פה כאלה שהיו להם סייגים על החוק. היו פה חברי כנסת, איך אני אגיד, לא כאלה שמתלהבים מהציונות. להם אני אומר: אמרתם כאשר העליתם את ההסתייגויות, אמרתם שמי שמעלה חוק שכזה, איננו מכיר בעם הפלסטיני. אז פעם ראשונה שאני מסכים איתכם – אני לא מכיר בעם הפלסטיני. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
495 מילים של בועז ביסמוט. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.