תודה רבה, אדוני. אני גומר את זה בפחות מדקה. נחרדתי לגלות ולקרוא חלק מהדברים שנאמרו על נועה ועל אביה. אותם כותבים התגוללו שלא בצדק, בצורה לא ראויה, מופקרת, על בחורה חטופה ששהתה ימים רבים מתחת – או נמצאה בשבי מפלצות החמאס. אין לנו זכות, לא לנו ולא לאחרים, להתגולל בצורה כזאת על חטופה, על אביה, על חטופה שאיבדה את אימה. טרגדיה כפולה חוותה המשפחה הזו.
ובן הזוג שלה עדיין נמצא בשבי מפלצות החמאס. הדברים נכתבו אך ורק בגלל שהיא הצטרפה לראש הממשלה. אני יכול להסכים, אני יכול לא להסכים; אני לא יכול לנקוט, או כל אחד מאיתנו – כל אלה שכתבו עליה, אני כמובן שלא כתבתי, לא יכול להתבטא בצורה כזאת. אין לכם זכות. היא אדם ברשות עצמו. היא תעשה מה שהיא חושבת לנכון לעשות. כל המילים האלה מיותרות, לא ראויות וראויות לגינוי. תודה רבה, אדוני.
136 מילים של מיקי לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.