קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני ראש הממשלה, אני רוצה שתהיה איתי שלוש דקות. תודה רבה. אני רוצה שתגיד לנו אחרי זה בתשובה שלך, אבל הפעם תענה, כי כששאלתי אותך בפעם שעברה לא ענית. תענה, איך יכול להיות שאתה לא יודע? איך יכול להיות שיש כל כך הרבה דברים שכל המדינה יודעת אבל אתה לא יודע, לא שמעת, לא ראית, לא משכו בדש מעילך ולא העירו אותך בבוקר? כולם יודעים – אתה לא יודע.
אתה לא יודע שמנהל שיפא שוחרר ושכל לילה משתחררים אסירים ביטחוניים כי אין מקום בכלא. אתמול אמרת להורים של התצפיתניות שנהרגו בנחל עוז שלא ידעת – לא ידעת שאף אחד לא מבקר אותן, אף אחד לא מבקר אותן. לא ידעת שאם נותנים לסנוואר 30 מיליון דולר במזומן כל חודש במזוודות, הוא קונה בזה טילים ובונה מנהרות. לא ידעת שאם משחררים את סנוואר – קרעי, למה אתה מפריע לי? אם משחררים את סנוואר, מקבלים מפלצת. כולם ידעו – אתה לא יודע. אתה לא ידעת, אבל אמ"ן הגיעו והוציאו שתי התראות. אתה לא אפשרת אפילו לקצינים בכירים להיפגש פה עם שרים, למרות שידעת שיש פגיעה בהרתעה. אתה גם לא ידעת על דברים קטנים כאלה כמו מירון, נגיד, שאם עולים להר, כנראה שנהרגים שם. לא ידעת על יוקר המחיה. אפילו על הבן של יזהר שי לא ידעת, נכון? לא ידעת שנוני נהרג ב-7 באוקטובר. הוא היה שר בממשלה שלך. כל המדינה ידעה על הבן של יזהר שי – אתה לא ידעת. אתה גם לא יודע על הרציחות במגזר הערבי ועל הכישלון של המשטרה, על שר הכישלון הלאומי ועל המלחמה בפשיעה. אתה לא יודע כלום. מה שאתה בטוח יודע – מה שקרעי אומר לך עכשיו: כמה חשוב לתת עוד ועוד הטבות לערוץ 14. נכון, קרעי?
אתה יודע מצוין על האבטחה של המשפחה שלך על המטוס, על הבית – אני שמחה שלכדתי את תשומת ליבך, כי בפעם שעברה כשעמדתי פה, אמרתי לך שתיכנס לאירוע של הבן שלך; לא ענית, גם לא ממש נכנסת לאירוע.
תראה, אחרי כל מה שאמרתי, יש שתי אפשרויות: או שאתה באמת לא יודע, ואז זאת בעיה, כי אז זה אומר שאתה חלש, אולי קצת לא בעניינים; מצד שני, יש עוד אפשרות: אם ידעת על כל מה שהיה, אם ידעת שכל זה קורה במשמרת שלך, איך אתה ראש ממשלה עכשיו? איך קרה לנו הדבר הזה שידעת ועדיין אתה ראש ממשלה?
אני רוצה להגיד לך מילה אחרונה: מה שהיה אתמול עם הרמטכ"ל – ואני מקווה שאולי לזה תתייחס – הוא ביקש שתתנצל. איך הגעת למצב שמסמסת את רפיח שלושה חודשים? אתה אומר עכשיו: זה עוזר לי עם החטופים. אבל אם מסמסת, למה אתה לא לוקח אחריות? למה אתה מאשים את הרמטכ"ל? למה הרמטכ"ל צריך שראש הממשלה יתנצל באמצע מלחמה? איך הגענו למצב הזה? איך הגענו?
אני מסיימת. – – שמגיעות בכינון ישיר ממיאמי. יש שם בעיה, בעיר הזאת או במדינה הזאת או בבית הזה. תודה.
460 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.