ציון יום יהודי תימן ותלאותיהם במסע עלייתם לארץ ישראל

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב בראש, קודם כול מזל טוב גדול לרגל הנישואים. אז ברכה גדולה, שתזכו לראות נחת גדולה מהילדים ולהביא שמחה גדולה לעם הזה. אהבה – הקדוש ברוך הוא מברך את עם ישראל, ואני אברככם. כשיש אהבה, אנחנו שמחים בזה.

חבריי שרי הממשלה, חברי הכנסת, בניהם של יוצאי תימן, קודם כול אני רוצה לפתוח בתנחומים למשפחות דרעי על פטירת הרב יהודה דרעי, רבה של העיר טבריה. שהקדוש ברוך הוא ישלח לכם – – –

באר שבע, סליחה. הרב הגאון, הרב יהודה דרעי, שהקדוש ברוך הוא ישלח תנחומים בבניין ירושלים.

בשנה האחרונה נדמה שחושך גדול ירד על העם היהודי, ולא פעם אנחנו שואלים את עצמנו מאיפה שואבים כוח ועוצמה אל מול האפלה הגדולה הזו. אפלה שרצינו שכבר לא תחזור. בזמנים הללו אני נוהג להישען על העוצמה הגדולה שנמצאת בסיפורי המורשת של העם היהודי, על השורשים העצומים שלנו, שיכלו לעמוד באתגרים שהאנושות ידעה והשטן המציא. והסיפור של העם הזה הוא סיפור עם שורשים מפותלים שעוברים היסטוריה של 3,700 שנה, מימי אברהם אבינו ועד ימינו אנו. גם אנחנו כותבים את החלק. כל חלק בפאזל הזה הוא משמעותי. כל חלק מעצב את השלם הגדול – הגדול, משום שהוא בנוי מסך כל חלקיו.

עלייתם של יהודי תימן, לצד הסיפורים הקשים שדיברו עליהם קודמיי, היא עלייה של תפוצה מעוררת השראה. אם כי אני גם בתפקידי כשר המורשת מרגיש לא פעם שהסיפור הזה לא סופר מספיק בספרי ההיסטוריה שלנו כמדינה. ב-1881, עוד כשחוזה המדינה היה בן 21, כשעדיין הוא לא ידע שהוא יודע שהוא אוהב את הרעיון הציוני, עלו כ-300 נפשות מתימן. עלו יותר; למרבה הצער, מתו בדרך, נהרגו. הגיעו לארץ ישראל כ-300 משפחות. אני מזכיר שבעלייה של ביל"ו היו הרבה פחות – 300 נפשות, סליחה: 81 משפחות, 300 נפשות. הם התיישבו בירושלים וביפו.

למרבה הצער היהודים שחיו בירושלים, האשכנזים והספרדים, לא ידעו איך להתייחס לעלייה מתימן. תקשיבו טוב, עולי תימן נשלחו לגור במערות. נשלחו לגור בסלעים, במה שהיום מוכר באזור של הר הזיתים, זה כפר התימנים. רק מאוחר יותר פרומקין, שהקים את חברת עזרת נידחים, הקים את שכונת כפר התימנים. ואני שואל את עצמי: מה עובר על יהודי שעלה מתימן או מכל מקום ומגיע לפה לארץ, והאחים שלו, במקום לפתוח את הידיים ולחבק אותו ולהתרגש, ולבכות איתו, דוחים אותו לגור במערה? ואני שואל מאיפה הכוח להמשיך לדבוק באהבת הארץ הזו?

גם מאוחר יותר, כשהתחילה ההתיישבות בכינרת, סיפור עצוב שלמרבה הצער אנשים לא מכירים אותו – אתם מכירים? סיפור על מושבה כינרת, ההתיישבות שם? כשהביאו את העולים התימנים להתיישב במושבה כינרת, רצו שהם יוכלו לעבוד בחום, והתייחסו אליהם בצורה מזעזעת. לא כיבדו לא את המסורת ולא את התנאים האנושיים שלהם. אני אקרא לכם אפילו משהו קטן שכתב בשנת 1923 הרב דוד צאירי להנהלת הציונות הדתית בארץ ישראל: "זה לי 11 שנה שעזבתי את ארץ מולדתי תימן, ואבוא ארצה ישראל. ופה אני מתגורר במשאבת המים אשר על יד המושבה כינרת, ואני סובל פה הרבה מאוד. כל חמוריי נגנבו לי על ידי גנבים שחדרו לתוך הבית, וגם עופות אי-אפשר לי לגדל פה, יען שהשועלים אוכלים אותם. וגם בלילה לא אנוח כי קול המכונה מנדדת את שנתי מעיניי. ומחלת הקדחת תוקפת אותי לפרקים. זהו מצבי העגום פה, בבית החרב הזה. בבית הזה נפלה בתי מהסולם ומתה. כי הלוא חורבה היא, ואין אדם יכול לגור בחורבה. ובכן" – ככה כותב הרב דוד צאירי – "בהיות שההנהלה הציונית נזקקת תמיד לעזרתם של התימנים, לכן הינני מבקש מאת כבודו לחוש לעזרתי ולגאלני מחורבה הזו שהביאתני עד כה". זה פשוט מדהים לראות את זה. "שאוכל להתיישב ביישוב של יהודים בבית אשר יסכון לדירה". אתה עומד מול הדברים הקשים האלה, מול העלייה של התימנים, ואני שואל מאיפה הם לקחו את הכוח? מאיפה הם שאבו את הכוח?

אני מסתכל על המורשת האדירה שהשאירו לנו יוצאי תימן, ואני קודם כול אומר: אנחנו במשרד מורשת, כמו שאנחנו מחויבים לספר את הסיפור של עולי ברית המועצות, אנחנו מחויבים לספר את הסיפור של עולי תימן. הפאזל שלנו לא יהיה שלם בלי לספר את זה, הפאזל שלנו. המורשת שלנו – אני רוצה לומר משהו – היא לא רק סיפור, היא לא רק היסטוריה; המורשת שלנו זה הדנ"א שמרכיב אותנו, זה הקוד הגנטי שמרכיב את העם היהודי. ואתה לא יכול להתעלם מקוד גנטי כל כך משמעותי שנצרב בדנ"א של העם הזה.

וכשאני מסתכל על העלייה של עולי תימן אני יכול להבין מאיפה הגיבורים שלנו היום שואבים את הכוח. איפה כל גיבורי המורשת שלנו – מאיפה הם מקבלים עוצמה? מאיפה איריס חיים מקבלת את הכוח, ויהודה בכר, רמי דוידיאן? מה הקוד שמרכיב את ענר שפירא, שתופס את הרימונים וזורק אותם החוצה מהמיגונית כדי להציל את החברים שלו? "כימי העץ ימי עמי", אומר הנביא, והעץ הזה זה העץ המשותף של כולנו. ושום ספר שיספר את המורשת לא יהיה שלם בלי הסיפור המפואר של עליית יהודי תימן. אני גאה בכנסת הזאת על כך שהיא מציינת את זה, ומבטיח לעשות הרבה גם בכפר התימנים, שלמרבה הצער, נמצאים במשפטים כבר שנים מול עמותות פרוגרסיביות, שעוצרות אותנו מלהנציח את הסיפור; אבל לא רק שם, כי כל ילד יהודי צריך לגדול על סיפורי הגבורה האלה. תודה רבה לכם, חברי הכנסת, שהובלתם את המהלך הזה.