ציון יום יהודי תימן ותלאותיהם במסע עלייתם לארץ ישראל

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברת הכנסת לשעבר נורית קורן, חברי הכנסת, אני רוצה לברך את יושב-ראש ועדת הבריאות חבר הכנסת יונתן מישרקי, שנמצא פה, על היוזמה החשובה ועל כך שהבאת את הנושא לדיון במליאת הכנסת – יישר כוח. אנו מציינים השנה 143 שנים, ושוב אני אציין: 143 שנים לעליית אעלה בתמר – טוב, את זה, לצערנו, עד היום לא לומדים בבית הספר; כשמדברים על העלייה הראשונה, זה לא מוזכר, שעוד היו פה מי שבאו מטעמי ציונות ועלו למדינת ישראל עוד הרבה קודם – ו-86 שנים לגירוש מכפר השילוח. כצאצאית ליהודי תימן היום הזה, אשר שזור בשורשיי המשפחתיים, נושא משמעות אישית רבה בעבורי. בספר שמות נכתב: "ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבִא אתכם אלי"; אבי, יוסף גמליאל, שייבדל לחיים ארוכים, נולד בתימן ועלה לארץ במהלך מבצע מרבד הקסמים ב-1949. הוא היה אחד מהצעירים שעזבו את משפחתם ועברו מסע קשה כדי להגיע לארץ ישראל. הם הגיעו לירושלים עם תקווה, עם מורשת עשירה, והתמודדו עם אתגרים רבים בקיבוץ גלויות.

עליית אעלה בתמר הייתה תהליך ארוך ומורכב, מלא בקשיים ואתגרים. בכלל, חברי חבר הכנסת יונתן ושר המורשת – הגיעה העת גם להנציח את כל אותם עולי תימן שבדרכם לארץ ישראל מקום קבורתם אינו נודע. והדבר הזה – במשך שנים היו לנו הרבה ניסיונות על מנת להוביל את זה, וזה לא הצליח. אני קוראת לך, ואני מאמינה בדרכך המאוד-חשובה, שביחד עם חבר הכנסת יונתן כן נצליח להוביל את זה הפעם ולהצליח בזה, כי דמם, הרצון שלהם גם כן להנצחה, זועק. הגיעה העת לעשות זאת.

אבותינו התגברו על המכשולים בזכות האמונה, בזכות התקווה, בזכות ההתמדה. חזונם להגיע לארץ הקודש, ארץ ישראל, היה אור עבורם ועבורנו בעת הזו. כשהגיעו יהודי תימן לירושלים, אנשי העיר נדהמו, וחזון קיבוץ הגלויות החל להתממש. בשיר השירים נכתב: "אמרתי אֶעֱלֶה בְתמר", המילים האלו קרמו עור וגידים וליוו את העלייה. עלייתם של יהודי תימן ארצה הייתה אירוע משמעותי ביותר בהתפתחות ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. הרוח הציונית שלהם הייתה עוצמתית ומרגשת; אנשים צנועים שבאו לכאן מאהבת הארץ, מאהבת האדמה, הם עלו מתוך ציונות, מתוך שליחות אמיתית ורצון עז לבנות ולהיבנות בארץ הקודש. הם השתלבו בעבודות הרבים כדי להקים את המדינה הזו, וזכויות רבות בעבורם לעצם השכונות ופיתוח המושבות. הם הוכיחו את היכולת להתמודד עם הקשיים ואת הנכונות לתרום לבניית הארץ ולחיזוקה. שכונת כרם התימנים, שהוקמה על ידי העולים, ממשיכה להיות סמל למורשת ולסיפור המיוחד. אנשי הגל השני של העלייה הגיעו לשכונת כפר השילוח, אך נאלצו לעזוב בעקבות הגירוש לפני 86 שנים, כאשר רכושם נבזז ובתיהם נהרסו. על אחת הזוועות שהתרחשו לאחר הגירוש נכתב כי ספר התורה הכתוב על קלף אדום הוצא מנרתיקו ופוזר על הרצפה בצורה פרועה, מלוכלך בצואת אדם.

לצערנו, העדות הזו מאירועים שהתרחשו לפני 86 שנים, חודרת עמוק ללב השנה – המתקפות הפרועות, האלימות, האכזריות, האנטישמיות, שנאת היהודים והרוע האנושי שכל פעם צף ועולה מחדש. כמו העולים אז, כך גם עלינו הצאצאים לעמוד על המשמר ולהיאבק במבקשי רעתנו. גם היום ובכל יום עלינו לעשות הכול על מנת להשיב הביתה את 120 החטופות והחטופים, לפעול למען מיטוט שלטון החמאס ולשמור על ביטחונה של מדינת ישראל וביטחונם של אזרחינו. זוהי חובתנו המוסרית כלפי כולם.

חברות וחברי הכנסת, כבוד השרים, לא נוכל לציין את היום מבלי להזכיר את סיפורו של יחיא יוסף חמדי, אחד מאחרוני היהודים מתימן, שנפטר בחודש שעבר והובא לקבורה בידי שכניו המוסלמים בבירת תימן. חמדי רצה לעלות לישראל לאחר שנים רבות, אך משפחתו סיפרה על קשיים שחווה מצד המדינה. מותו מדגיש את המציאות הקשה של יהודי תימן שנותרו שם, חמישה בסך הכול, ביניהם לוי מרחבי, שמוחזק בידי החות'ים בכלא תחת עינויים. בנוסף להם, קרוב ל-100 יהודים שחולצו מתימן וחיים היום במתחם סגור בקהיר מבקשים לעלות לישראל. סיפורם מדגיש את האחריות שלנו כמדינה יהודית לקלוט את כל אחינו ואחיותינו מהתפוצות. עלינו להמשיך ולהיאבק באנטישמיות, לחזק את הקשר בין מדינת ישראל ליהדות התפוצות, ולהבטיח – כבוד שר המורשת, אני ממש שמחה שאתה כאן, ואתה זה שתשיב לכל חברי וחברות הכנסת, כי כפי שאמרת לי, אתה רוצה להראות שעצם היום הזה הוא חשוב לכלל עם ישראל – שהמורשת של יהדות תימן תמשיך להוות חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית.

לאורך השנים השתתפתי במאבק לחשיפת האמת בפרשת ילדי תימן בהובלתה של חברתי חברת הכנסת נורית קורן. אחת הדמויות גם שמזוהות במאבק היא הרב עוזי משולם. הרב משולם היה פעיל זכויות אדם, שהקדיש את חייו ושילם מחיר כבד למען השגת צדק לילדי תימן החטופים. לצערנו, עוזי משולם נרדף, כי המדינה רצתה להשתיק את הפרשה. בזמן היותי שרה לשוויון חברתי פעלתי על מנת לקדם חנינה לרב משולם, זיכרונו לברכה, ויחד עם משפחתו סברתי שהכרה של מוסד הנשיאות – זה ידאג לכך, שלצערנו, נוכל להנציח אותו על ידי זה שיחננו אותו, אבל לצערי הדבר הזה לא צלח בידינו.

מה שכן, אני רוצה לומר: העבודה הברוכה של חברת הכנסת נורית קורן בפרשת החטיפה של ילדי תימן ועצם ההתנהלות בכלל של המוסדות כנגד אותן משפחות, אותן אימהות, שפשוט ביום אחד נעלם כל זכר מהילדים שלהן – אני חושבת כמה זה זועק בימים האלה, בשנה הזו, חברת הכנסת נורית קורן. ואני חושבת שהתרומה שלך הייתה כל כך עצומה על מנת לקדם אותם, ואני באמת יכולה רק לייחל ולאחל שכמו שאת עושה, כמו שאני גם יודעת, למרות שאת לא בכנסת – להמשיך את התרומה המיוחדת שלך לעניין הזה.

השאיפה שלנו בעם ישראל צריכה להיות לאחדות, במיוחד בבית הזה. חובתנו להבין שאנחנו קיבלנו פריבילגיה לחיות במדינת ישראל. הפריבילגיה הזו – היו מי שחלמו במשך אלפיים שנה להגיע לארץ הקודש. אלפיים שנה הם שמרו על היהדות שלהם בדרכים הכי קשות שיכולות להיות, ועם עבודה מאוד קשה הגיעו להקים את מדינת ישראל, בדיוק כפי שמובטח לנו במקורות שלנו. לנו אין את הזכות הזו לבוא ולהרוס את מה שהם בנו. על כן אני יוצאת בקריאה מהבית הזה: תתחילו לשמור על שיח מכבד, תתחילו לדאוג לנהל פה שיח אחר. אפשר להתווכח ולא חייבים להסכים על הכול, אבל חובתנו לשמור על אחדות בעם שלנו, במיוחד במצבים שבהם אנחנו נמצאים במלחמה על קיומנו.

אז אני רוצה להודות באמת שוב לחברי חבר הכנסת יונתן על עצם העלאת הנושא. הוא כל כך חשוב, וממחיש הרבה איך כל הזמן ההיסטוריה חוזרת, וכשאנחנו לא משכילים להוביל ולשמור על הבית הזה, הוא לא מובן מאליו. על כן אני מאחלת לכולנו שתהיה לנו שנה טובה יותר, שנצליח למגר את כל הסיכונים שעומדים לפתחנו ברב-זירתיות וסביב גבולותינו, ונוביל בחזרה את הביטחון האישי של כלל האוכלוסייה. תודה רבה.