קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, בשנת 1926 רבי יצחק זקסנברג עלה מפולין לישראל. יצחק היה ידוע בתור אומן ובעל מלאכה מוכשר במיוחד בעבודה עם ברזל. הוא פתח ביפו בית יציקה, והתחיל לייצר מסחטות הדרים ורימונים. אתם מכירים את המסחטות הידניות האלה, שפותחים, מכניסים תפוז, מורידים, אז אלה באמת מסחטות ברזל יצוק, וכמה שהן כבדות ככה הן יעילות. מה שנקרא "מוציאות את המיץ" בקטע טוב. כבר כמעט 100 שנה שכל ישראלי מכיר את המסחטות האלה, והן נמצאות בקיוסקים, בפאבים, בבתים פרטיים. גם לי באופן אישי יש מסחטה כזו בצבע כתום על השיש בבית, גם לך. ותמיד תמיד חשבתי שזו המסחטה הכי טובה בארץ. חשבתי, וטעיתי – יש מסחטה יותר טובה, כי כשאני רואה איך פועלת מפלגת ש"ס, אני מבינה שבכלל אין מה להשוות.
תראו מה זה, איך באמצע מלחמה דרעי הטריף את המערכת בניסיון להעביר את רבני השכונות, מה שנקרא חוק הג'ובים, שנועד בסוף לעשות סידור עבודה לעוד כמה מאות מקורבים. העניין הוא שדרעי קצת נזהר כרגע. אז הוא ניסה שחבר הכנסת רוטמן – שהוא נער השליחויות שלו מטעם המפלגה שנקראת בטעות הציונות הדתית – הוא יהיה זה שלוחץ את הידית. אבל בשלב הזה של המציאות הישראלית המדממת, גוטליב וסעדה שברו את המסחטה, ורוטמן, עם כל הוואסח והבריונות שלו, הוא מסחטה ללא אחריות. אז בלית ברירה דרעי יפעיל עכשיו את המסחטה בעצמו, כי הוא בנה על נער השליחויות הלא נכון.
ואיך יודעים שהמסחטה מתחילה לפעול? שומעים את דרעי אומר: זה יוביל לפירוק הקואליציה. כלומר – זה לא פירוק בפועל, זה רק האיום, זה המנוף, זו הידית, זה הכרוז שמבהיר: הגיע שלב הסחיטה. והמסחטה של דרעי היא המסחטה היעילה ביותר במזרח התיכון, לוקחת את זקסנברג בהליכה. מסחטה שעובדת יופי בימי שגרה, וביתר שאת בעיצומה של מלחמה. תודה.
275 מילים של מירב כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.