קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בתחילת השבוע קיבלתי טלפון ממנהלת בית הספר יד מרדכי בבת ים, הבן שלי אביתר לומד שם. היא אמרה לי בהתרגשות שתלמידי כיתה ד' בחרו בשיעור מדעים ליצור את האובייקט הזה, את הסמל שמזוהה עם משפחות החטופים. לבקשת הילדים, היא שאלה אותי אם אני אוכל לחלק את זה לחברי וחברות הכנסת. כמובן השבתי בחיוב, והיא שלחה לי עם אביתר הבן שלי שקית מלאת רגש בצבע צהוב. מה שמרגש בדבר הזה בעיניי הוא הדרך שבה הילדים בחרו להביע את הדאגה שלהם ולהראות לנו, לחברי הכנסת, לחדור לכאן דרך הפלסטיק הזה, שיש לו משמעות מאוד גדולה. הם בחרו להגיד: תראו – – –
כל הכבוד למחנכים, כמובן. הם מצאו צורה מדהימה ודרך להביע את הדאגה שלהם ועוד פעם, להגיד לנו כאן בבית הזה: אנחנו אומנם קטנים, אבל אנחנו גם חלק ממה שקורה כאן במדינה. זה מרגש בעיניי.
אני אמסור. זאת הייתה בחירה של הילדים, שזה עוד יותר מרגש בעיניי; ילדים קטנים שבאו ושאלו: איך אנחנו נוציא את הרגש שלנו? איך אנחנו נביע את עצמנו? אז הם בחרו לעשות את הדבר הזה. אז כמובן, אני אחלק למי שירצה.
מכאן אני רוצה להגיד לאותם ילדים, חברים וחברות של אביתר, שזה מרגש בעיניי, היצירה והיצירתיות שלכם להביע רגש. אני גאה בכם, ואני מאוד מרוגש מהדבר הזה. מי שירצה, אני אעביר לו את הפלסטיק הזה, שיש בו אולי צורה, אבל יש בו הרבה רגש ומשמעות בימים האלה. אני מבטיח שאנחנו נעשה הכול להשבת החטופים והחטופות. תודה.
244 מילים של ירון לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.