קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, מודי'ס הורידה את דירוג האשראי למדינת ישראל, דבר שיפגע ישירות בכל אזרח במדינה. כולנו נפסיד, המשפחות שלנו יפסידו. ואנחנו צריכים לשאול את השאלה האמיתית – למה. למה זה קרה? אני זוכר תקופות אחרות, גם פה במדינה, וגם בקרב עמים אחרים, שהגישה הייתה אחרת לגמרי. למשל, בקרב עמים אחרים אפשר לזכור את סוף עידן האפרטהייד ואיך הכלכלה בדרום אפריקה הכפילה את עצמה. אפשר, למשל, לזכור את יום שישי הטוב באירלנד, איך אחרי יום שישי הטוב האבטלה ירדה, הצמיחה עלתה, והיום אירלנד – מדינה משגשגת בהייטק. וגם פה, במדינת ישראל בשנות התשעים, בתקופת אוסלו. כולנו הרגשנו איך המצב הכלכלי השתפר.
ויש כיוון קסם, שיביא גם צדק וגם שלום וגם ביטחון – כן, כן, גם ביטחון – וגם שגשוג כלכלי, כל הדברים הטובים: זה רק להכיר באמת הפשוטה שיש פה שני עמים, ומגיעה לשניהם זכות להגדרה עצמית; היהודים מימשו זאת, והפלסטינים טרם. השגת שלום תביא לכל דבר טוב.
ואני רוצה להתריע, אני רוצה להזהיר. עכשיו לומדים בממשלה מה לעשות ברפיח, או בעצם איך לפגוע ברפיח כשיש שם מיליון וחצי.
אה, גוטליב, האמת, הפולמוס בינך לבין אמסלם היה מעורר השראה. תשמעי. האמת, בהיסטוריה זה לא רק את ואמסלם. היו דברים, למשל ברמה הספרותית, בין גבריאל גרסיה מרקס לבין מריו ורגס יוסה – האגרוף הספרותי.
או, למשל, בין אבן רושד לאל-ע'זאלי – הפלת הפילוסופים והפלת ההפלה, או בין לנין לרוזה לוקסמבורג על זכות העמים להגדרה עצמית. ועכשיו אמסלם וגוטליב. זוהי הרמה של הכנסת של היום. תודה.
238 מילים של איימן עודה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.