קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, היום הוא היום ה-96 מאז פרוץ המלחמה, ויש לנו 136 חטופים וחטופות בעזה. אתמול התכנסה השדולה שהקמתי ביחד עם חבר הכנסת בועז ביסמוט לכנס ראשון בנוכחות נציגות מאוד רחבה של משפחות החטופים ושל שתי חוזרות מהשבי, שגם נתנו עדות מצמררת.
תודה רבה. אני מעריכה את המילים האלה. אני גם חושבת שזה היה כנס חשוב מאוד. אני רוצה להודות לכל מי שנכחו בכנס הזה, ואני אפילו רוצה לציין שלמרות שהיו מעט מאוד חברי קואליציה בשדולה, שר הבריאות, חבר הכנסת אוריאל בוסו, היה השר היחיד שהגיע. הוא דיבר, הסתכל להם בעיניים, כאב את כאבם ודיבר איתם, ואני רוצה להודות לו על זה. אני מזמינה, כמובן, את שאר השרים וחברי הכנסת להצטרף לשדולה ולקחת חלק בעשייה שלה.
אמרתי אתמול בשדולה, ואני אומרת את זה גם כאן ועכשיו: בסוף אנחנו כנבחרי ציבור של מדינת ישראל, קואליציה-אופוזיציה, כל סיעות הבית, צריכים לשים לנגד עינינו כל הזמן וכל היום את החטופות והחטופים שלנו. אנחנו צריכים לדבר את זה מהבוקר עד הלילה. אנחנו צריכים לזעוק את זעקתם, זה התפקיד שלנו. אני לא מסירה אחריות מעצמי כי אני חברת אופוזיציה וכי אני לא מרימה יד בקבינט. אני חושבת שבכל דיון, בכל ועדה, בכל כנס, בכל מליאה – כולנו צריכים לדבר על זה, כמובן כמובן בתקשורת. הוצאתי גם מכתב ליושב-ראש הכנסת אמיר אוחנה, אחרי שנאמתי על זה בשבוע שעבר פה, שלדעתי כל מליאה צריך לפתוח קודם כול במניין החטופים והחטופות, וכמה ימים הם כבר מצויים בעזה, כדי להזכיר לכולנו שהם עדיין שם ומחכים שנוציא אותם.
אני רוצה להגיד שהכנס של השדולה הזו אתמול היה רק הצעד הראשון. מבחינתי, אנחנו נתכנס, אנחנו נעשה חשיבה באיזה אופן אנחנו כן יכולים להשפיע. אנחנו כן יכולים לעשות, ליזום רעיונות יחד עם משפחות החטופים, יחד עם המטה של גל הירש, כמובן יחד עם המטה של רונן צור. לשבת עם כל הגורמים, לחשוב, להציע רעיונות, ליזום. לא להיות פסיביים, להיות אקטיביים. לחשוב איזה עוד לחץ אפשר לייצר, ומה אפשר לעשות כדי להחזיר את האנשים האלה הביתה.
ישבה שם אתמול אלה בן עמי, האישה הצעירה המקסימה והאמיצה הזו, שדרשה ממני תשובות. היא דרשה ממני תשובות, ובצדק. אימא שלה חזרה, אבל אבא שלה עוד שם, וזו המחויבות שלנו להציל אותו. אני רוצה להגיד מילה אחרונה לגבי העדות המצמררת של אביבה סיגל אתמול לגבי הפגיעות המיניות והעינויים, שלצערנו קורים גם בשבי: אנחנו חייבים לעשות הכול כדי שהם יחזרו הביתה עכשיו. אף אחד מאיתנו לא רוצה שבויות בהיריון חזרה פה בישראל שלא יוכלו לבצע הפלה. תודה רבה.
395 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.