קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להקריא לכם מכתב שהגיע אליי מסטודנטית ערבייה בשם ראמא. היא כתבה כך: אני סטודנטית, אני לומדת שיווק טכנולוגי במכללת ספיר. לפני כמה ימים נודע לי שכרזות שנתלו ברחבי הקמפוס, עם סיסמאות דו-לשוניות שמעודדות קרבה וסולידריות בין ערבים ליהודים, נתלשו. הלב שלי נשבר. כסטודנטית ערבייה שהתגוררה בשדרות עד 7 באוקטובר וחוותה את אי-הוודאות והפחד בדיוק כמו כל תושבי הדרום, היה לי קשה להאמין שבתקופה הזו מנסים לבטל את השפה שלי. אי-אפשר להתעלם מהעובדה שבמדינה יש מעל שני מיליון אזרחים ששפת האם שלהם היא ערבית, ואי-אפשר להעלים את השפה הערבית מהשטח. לצערי סטודנטים אחרים שוכחים שאנחנו אזרחים בדיוק כמותם, והשפה שלנו לא מאיימת על אף אחד, אלא בדיוק להפך – היא שפה מאוד עשירה ותרבותית שמאפשרת למי שדובר וכותב אותה להביע את עצמו ואת רגשותיו באופן מורכב. העתיד שלנו הוא עתיד משותף.
ואני אומר כאן בסוף: אנחנו לא נצפה מערבי להפוך ליהודי, ולא מיהודי להפוך לערבי. אנחנו נמצאים כאן, חיים כאן, וחייבים לשמור על המשותף בינינו. תודה.
162 מילים של יאסר חוג'יראת. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.