קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
דאגה ללוחמים גם צריכה להיות דאגה של הממשלה לנהל את המלחמה הזאת בצורה נכונה, וגם ציפייה מהדרג הצבאי לעשות הכול, לשמור על החיילים שלנו מכל משמר.
ב-7 באוקטובר, לאחר כשל מודיעיני שאין לתאר, כישלון קולוסלי, חדרו לישראל מחבלים, 3,000 מחבלים, כבשו את יישובי הדרום, רצחו, טבחו, התעללו, ערפו ראשים, כרתו איברים, אנסו את בני ובנות עמנו. כידוע, כמעט שלושה ימים לקח לטהר את הדרום ולהתחיל להשתלט על המצב המחפיר והנוראי הזה, שיותר מכול גרם לחמאס להיות בתודעת ניצחון. תודעת ניצחון – המשמעות המודיעינית שלה היא שחמאס לא ירים ידיים, לא יוציא דגל לבן ולא ייכנע גם אם נהרוג אותו ונחסל חלקים נכבדים ממנו. זאת תודעת ניצחון. חמאס עשה לעם היהודי מה שלא עשו לעם היהודי מהשואה. זאת נקודת הפתיחה של המלחמה הזאת.
ואני חשבתי שאת המלחמה הזאת צריך לנהל בצורה מופרעת – מופרעת – לעשות דברים מופרעים מאוד, כדי לבטל את תודעת הניצחון של חמאס. אז בהתחלה שמעתי את הממשלה דואגת לחיילים והלוחמים ואומרת שאנחנו נטיל מצור על עזה, לא נכניס מים, לא שתייה, בטח לא דלק. זה החזיק מעמד יומיים. טוב, אנחנו חייבים, ביידן מבקש והנשיא מבקש – ניתן להם מים ואוכל ונשבור את המצור, אבל לא נכניס להם דלק; דלק נכניס רק אם יחזירו לנו חטופים. כמה זמן זה מחזיק? שנייה ורבע.
אני שומעת את ראש המל"ל צחי הנגבי אומר, עוד לפני שכבר הכניסו את הדלק, שלאורך זמן לא ניתן יהיה להחזיק דלק. ראש הממשלה אומר: לא נכניס דלק, שר הביטחון אומר: לא נכניס דלק – מכניסים דלק, מספרים לנו שזה בכמויות קטנות. אומרים לנו בהתחלה: רק 20 משאיות; אנחנו עם יותר מ-200 משאיות ומאות אלפי ליטרים של דלק שנכנסים לרצועה, וזה נכנס לעזה, וזה מממן את החמאס, כי אני אומרת לכם כאן שאין בדיקה לאן מגיע הדלק בעזה, וזה מגיע למנהרות התופת, וזה מגיע לחמאס, ואין לנו שום שליטה על זה.
אני גם לא סומכת על המודיעין, תסלחו לי, כי אני הבנתי שלא רק שהייתי בכישלון קולוסלי בפרוץ המלחמה – לא ידעתי שיש מנהרה בגודל אדיר שנבנתה על פני זמן ארוך בתוך עזה. החיילים, הלוחמים שלי גילו את זה, לא המודיעין. ואני אומרת פה שאם אנחנו חושבים על החיילים והלוחמים שבשטח, כי הם-הם יביאו לנו את הניצחון, הממשלה והקבינט צריכים לקחת החלטות אחראיות, אחראיות מאוד, ששמים את החיילים והלוחמים שלנו לפני העזתים.
בתחילת הלחימה בצפון הרצועה הייתה לחימה עצימה מאוד של ארטילריה כבדה מהאוויר, של שיטוח צפון הרצועה. מה קרה שיש לי שקט? איפה כל המטוסים? איפה כל הפגזים? איפה כל מה שהיה בצפון הרצועה? למה התמרון הבלתי-רגיל הזה בדרום הרצועה? למה לסכן את חיילינו במקום שבו עזתים לא מתפנים? אם עזתים לא מתפנים, הם בני מוות ודמם בראשם. עזתים שנמצאים באזור לחימה מסכנים את חיילינו ונשארים שם כי הם יודעים שאנחנו לא נרים פצצות מהאוויר ולא נרים מטוסים.
אם אנחנו דואגים לחיילים והלוחמים שלנו, אני מצפה מהקבינט להורות לצבא להילחם לחימה עצימה באמצעות חיל האוויר, את התמרון הקרקעי לא לעשות כמו הסרטונים שאני רואה ב"טלגרם עזה", שמצלמים חמאסים את החיילים שלנו ואיך הם נטבחים. לא לא לא, אני רוצה לשמוע ארטילריה בלי הפסקה, אני רוצה הפגזות מהאוויר ושיטוח כל מקום לפני שנכנס תמרון קרקעי, ושלא יגידו לי מודיעין או לא מודיעין – אין מודיעין, אני סומכת רק על החיילים והמפקדים בשטח, עליהם, ואם אני סומכת עליהם, אני אשמור עליהם מכל משמר.
ולכן, לצד הדאגה לשכר לימוד לחיילינו הלוחמים, חד וחלק – ורק התחלנו, כמו שאמר אופיר כץ וכמו שאמר יולי אדלשטיין, ראש הוועדה – אנחנו נדאג גם לזכויות של חיילי מילואים. כך נאמר לנו בוועדה, וכך אנחנו נעשה.
אבל כאן אני שומעת שהולכים לשחרר ושוקלים לשחרר בעסקת חטופים מחבלים מרצחים עם דם על הידיים. כל אחד שישתחרר ירצח עוד עשרה. כך אני שומעת, ואני מזהירה את הממשלה, אני מזהירה את הממשלה: כמו ששחררו את יחיא סנוואר ואחרי שנים קיבלנו את התופת המזעזעת הזאת, אנחנו נשחרר מחבלים עם דם על הידיים – אנחנו נביא עלינו תופת. היזהרו לכם, חבריי בממשלה, אל תהיו כולכם פיונים ואל תהיו כולכם זהים. הרימו ראש, תשאלו את השאלות הנוקבות, והיזהרו מלהחליט החלטות שעלולות להוביל לתופת ופגיעה קשה בנראות הצה"לית ובחוסן של מדינת ישראל.
651 מילים של טלי גוטליב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.