קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר על היום שאחרי המלחמה, ולהביא בהקשר זה מבט על הנעשה באירופה. לפני כמה חודשים התחוללה מלחמה של ממש בצרפת, שגלשה גם לבלגיה. הרחובות בערו בפריז, בניס, במרסיי ובשטרסבורג – נזקים של למעלה ממיליארד אירו. הכול כתוצאה מההגירה האדירה ששטפה את אירופה מאפריקה, מאפגניסטן, מסוריה ומעיראק.
מתוך התפיסות הפוסט-מודרניות שכבשו אותה בעשורים האחרונים, אירופה איבדה את עצמה לדעת. כחלק מטשטוש הזהויות טושטשה גם הזהות הלאומית. טשטוש הזהות הלאומית הוא מתכון לאסון כלל-אנושי. הגבולות נמחקו בעשרות השנים האחרונות, והאירופים ניסו לצייר לעצמם ולכל העולם ציור דמיוני, כאילו גן עדן חדש קם באירופה. האירופים לא היו מסוגלים לשמור על מדינותיהם מפני שטף ההגירה של המיליונים שזרמו אליהם, ולתומם חשבו שהמהגרים ישתלבו בתרבות המקומית ורק יתרמו לכלכלה ולחברה. רק מעט מדינות זכרו היטב את זהותן הלאומית, וידעו לשמור על גבולותיהן.
אני רוצה להציע למנהיגי המדינות ולראשי האיחוד האירופי כיוון של פתרון. מכיוון שבמשך שנים הם מנסים לדחוף אותנו לפתרון המדומיין של שתי מדינות לשני עמים, אולי דווקא בהקשר האירופי זה יכול להצליח: למשל, לחלק את צרפת לשתי מדינות לשני עמים: חלק צפוני לצרפתים המקוריים וחלק דרומי למהגרים בלבד; או אולי פתרון כולל יותר, כמו למשל שתי יבשות לשתי דתות כאשר צפון אירופה תהיה לנוצרים ודרום אירופה תיוחד למוסלמים.
נשמע הזוי, נכון, אדוני היושב-ראש? אם התסריט באירופה על שתי מדינות ושתי יבשות הוא דמיוני ומופרך, קל וחומר שהפתרון של שתי מדינות שמנסים לכפות עלינו ביום שאחרי המלחמה, פה בארץ ישראל, הוא מופרך והזוי. למה קל וחומר? כי אם הרעיון הוא הזוי ומופרך כאשר מדובר ביבשת, שהחלוקה בה למדינות ולעמים היא מאוחרת באופן יחסי, אז קל וחומר כאשר מדובר בארץ שהובטחה בצו אלוקי וניתנה לעם שעלה על בימת ההיסטוריה לפני יותר מ-3,000 שנה; ארץ שממנה אותו עם, עם ישראל, עתיד להביא אור וגאולה למין האנושי כולו. וכמו שהובטחנו בנבואת הנביא ישעיהו: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים וְנִשָּׂא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים. והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב וְיֹרֵנוּ מדרכיו ונלכה בְּאֹרְחֹתָיו. כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם. ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וְכִתְּתוּ חרבותם לְאִתִּים וחניתותיהם למזמרות. לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".
353 מילים של אבי מעוז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.