סיכון צבא העם

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, מכובדיי, חבר הכנסת רון כץ אמר שהמצב הביטחוני בישראל הוא הגרוע ביותר בתולדותינו. לא מלחמת יום הכיפורים – – –

המצב הגרוע ביותר בתולדותינו זה לא.

אנחנו בעיצומו של מאבק נגד טרור, והמאבק הזה מחייב אותנו כל הזמן להיות לפני אויבינו. זה לא דבר של מה בכך, כי אין כוח מוחלט – יש רק כוח יחסי, והכוח היחסי מחייב אותך גם לחדש, להקדים את האויב ובאופן תדיר לשנות את המשוואה. אנחנו משנים את המשוואה ביחס לטרור מסביבנו, ואיני מדבר על איומים אחרים גם שם. ביחס לטרור מסביבנו אני מציין שלושה שינויים של המשוואה. הראשון הוא מבצע שומר חומות, שבו החזרנו את החמאס כעשור אחורה. השמדנו לו את הזרוע האווירית, השמדנו את הזרוע הימית, בלמנו את מנהרות התקיפה שלו, עם הקיר הסלארי התת-קרקעי, והיכנו במטרו. אלו עיקר הדברים שהיו לו. נשאר לו נשק תלול מסלול, ובזה טיפלנו במערכות ההגנה שלנו, כפי שאתם מכירים. כתוצאה מזה – עברו כשנתיים וחצי מאז שומר חומות – מספר הטילים והרקטות שחמאס ירה משטח עזה למדינת ישראל עומד על אפס. אינני פותח פה לשטן, זה יכול להשתנות בכל רגע, אבל זה עומד על אפס, משום שהמכה הייתה מכה שמשנה את המשוואה בעוצמה אדירה. צריך לברך את כל כוחות הביטחון, את צה"ל והשב"כ. מדובר בהחלטות שקיבלנו בממשלה – שינוי ראשון של המשוואה.

ובכן, קיבלנו אפס. הם יורים, שלא תהיה טעות, על כלי הטיס שלנו מעל הרצועה, אבל הם לא ירו מאז ולו טיל אחד, ולו רקטה אחת, לתוך שטח ישראל. מי שלא קיבל את המסר הזה היה גא"פ – הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני. הוא לא קיבל, אף על פי שאנחנו פגענו בו, בבהאא אל-עטא, שקרוי "הבבון", ואחר כך הממשלה הקודמת פגעה גם במחליפו. אנחנו החלטנו גם פה לשנות את המשוואה, והחצופים האלה ירו רקטות על מדינת ישראל כשאחד מהשבויים שלהם, אחד מהאסירים שלהם, החליט למות בשביתת רעב, סירב לקבל סיוע כלשהו. והם יורים, ואנחנו הגבנו. בזה – נגמר. וכולם אמרו: איך יכול להיות? איפה התגובה? איפה המענה לטרור? איפה החולשה? זה לקח שלושה ימים, ולבקשתי ולבקשת שר הביטחון, אחר כך הארכנו את זה בעוד 24 שעות, ושינינו את המשוואה: חיסלנו מתוך הפתעה את מס' 1, 2 ו-3, ותוך כדי הקרב את מס' 4, 5 ו-6. אנחנו בעד קידום מהיר שם. שינוי משוואה. בואו נראה, לא יכול להתחייב בפניכם מה זה יעשה, כמה זמן זה יחזיק. אבל נלחמים שם, חבר הכנסת כץ.

ובשבוע שעבר היה עוד שינוי מסוים. באה יחידה שיצאה מאותה ג'נין שהזכרת – שאגב, ניסו שם לירות גם לפני זה איזה טיל, זו לא פעם ראשונה. היחידה הזאת חוסלה. אבל יצאו עוד פעם – יצאה חוליה מג'נין במטרה לפגוע בכוחותינו ליד ג'למה. בעוד הם יוצאים מהרכב, והעין בשמיים, eye in the sky – ומורידים אותם עם מל"ט. עוד שינוי במשוואה. זה לא אומר שהטרור שוקט על שמריו. גם הוא פועל. השאלה היא מי ישיג את מי.

ומאז תחילת השנה והקמת הממשלה הזאת אנחנו חיסלנו למעלה מ-100 טרוריסטים. אני אומר חיסלנו, עצרנו, אבל הרוב חוסל. מי שרוצח או פוגע אצלנו הולך לאחד משני המקומות – או לקבר או לכלא. רובם הולכים לקבר. האם זה מספיק? לא. מה זה עושה? זה עושה, משום שחלק לא קטן הוא לא מאורגן, ספונטני, מה שקרוי טרור יחידים, טרור בודדים, טרור קבוצה קטנה. וכל אחד אומר: זה קרה לקודמי, אבל אני אחמוק מזה, אבל כשהוא לא חומק מזה, זה מוריד את הפוטנציאל. אבל יש גם עוד – יש גם ארגונים, יש גם התארגנויות, יש גם תאים, וגם בהם אנחנו מטפלים. אבל זה לא טיפול עם שעון עצר, ובוודאי לא של שעות ובוודאי לא של ציוצים. אנחנו הבאנו, ממשלות בראשותי, את העשור הטוב ביותר במדינת ישראל – לא נתונים שלי אלא של צה"ל – ועשינו את זה – – –

של צה"ל. לא אנחנו אומרים זאת, ולא בציוצים אומרים זאת, אלא במעשים.

ועכשיו אנחנו במאבק לשנות את המשוואה. הגידול התחיל בשנה קודם לכן, אתם מכירים את זה.

אתם מכירים את זה. יש לזה סיבות, אבל אנחנו, חד-משמעית – –

– – אנחנו בתוך המאבק, ואנחנו נמשיך לשנות את המשוואה. וזה לא דבר קל. אני יכול להגיד, פה אנחנו צריכים לגייס את מרב הכוחות, גם שלנו. כשאני אומר "שלנו" – של הקואליציה ושל האופוזיציה, של העם. אין חצי עם, אין אלה נלחמים ואתם לא נלחמים. לא נעשה השוואות – כמה משרתים פה וכמה שירתו פה ואיפה שירתו, ומיהם המפקדים בשטח ומיהם הקרביים, וכמה יש בכל צד וכמה מתים בכל צד.

על מה אתם מדברים? איך מדברים ככה? אתם באמת רוצים שניכנס לסטטיסטיקה, מי נופל בקרב?

תרדו מזה.

עכשיו אני רוצה להגיד משהו, לפני שאגיד משהו על הצבא, על מבנה הצבא.

לא מקובל עליי שבשעה שאנחנו נאבקים בקרב הזה, שמאיים על כולנו – הטרור הזה מאיים על כולנו, הוא בוודאי לא בורר חצי עם וחצי עם – כשאנחנו נאבקים בטרור הזה, יש כמה דברים שאני לא יכול לקבל: 1. ראשי הזרועות שנלחמים ומדווחים לי יומם ולילה – הם עושים עבודת ביטחון לכולנו, ולא מקובלת עליי שום אמירה שמגנה אותם והופכת אותם לאיזה כוח מרדני.

לא מאוחר מדי ולא מעט מדי. זה הגיע באותו רגע. והמילים שלכם לא משכנעות.

הלוואי שאני אשמע באותה מהירות, באותה עוצמה ובאותה חדות את הגינוי לסרבנות שמסכנת את כולנו.

לא שומע מכם. זה – דבר ראשון.

דבר שני שלא מקובל עליי – לא מקובל עליי שכשהדם רותח, והוא רותח, כי נהרגים אנשים, נרצחים אנשים בצורה הכי אכזרית שיכולה להיות, אנשים ייתנו דרור לעצמם ויפשטו על כפרים ויציתו מבנים. חד-משמעית לא מקובל, וההנחיות הן חזקות מאוד מאוד מאוד בעניין הזה.

והדבר השלישי שביקשתי לבדוק: לנוכח ריבוי התלונות של אנשים שלא עשו את המעשים האלה, והם טוענים שהיה שימוש בכוח מופרז, דברים לא תקינים – אמרתי גם את זה לבדוק, כי אנחנו מדינת חוק. אנחנו מדינת חוק, ואנחנו מדינת חוק וסדר. ואגב, זה חל בכל מקום – זה חל בגולן, זה חל ביהודה ושומרון וזה חל באיילון. בכל מקום.

בכל מקום. זה מתחיל בקטן וזה הולך וגדל וגדל וגדל, עם קריאות כאלה ואחרות, עם כל מיני הסוואות והתפתלויות ורבליות.

עכשיו לגבי הצבא. הצבאות בעולם אינם גדלים באופן פרופורציונלי לאוכלוסייה. אם תבדקו את גודל הצבא של סין או של הודו או של ארצות הברית, הגודל נעצר מהר: מיליון, שניים – זה נעצר. זה נעצר, משום שמה שמייצר את יכולת הבאת האש, כוח האש וכוח ההגנה – כפי שאתם יודעים, ויש פה אנשים שיודעים את זה היטב – זה פלטפורמות צבאיות, זה יכולת נשיאת האש, והדבר הזה מצמצם את זה, והטכנולוגיה כמובן מצמצת את זה. יש דברים שעולים, אבל בגדול, זה מה שקורה.

עכשיו, זה קורה גם אצלנו. לנו יש צבא גדול מאוד יחסית לגודל האוכלוסייה שלנו, והאוכלוסייה שלנו היא האוכלוסייה המערבית וכמעט הלא-מערבית שגדלה בקצב המהיר ביותר, כמעט המהיר ביותר בעולם. זה לא כולל את אפריקה, זה לא כולל מקומות מסוימים, אבל כמעט בכל העולם.

עכשיו הייתי בכנס מצטיינים של השב"כ – איזה אנשים, איזה נשים וגברים. זה פשוט לא ייאמן. אגב, אני מצדיע להם שוב. הלוואי שיכולתי להביא את כולם לכאן ולהראות לכם ולספר לכם. דיברנו לפני כן, הנשיא ואנוכי, דיברנו איתם, וגיליתי הרבה דברים לגביהם, אבל הדבר הכי מעניין היה: כל אחד אב או אם לילדים, והמספר המינימלי שם – הייתה אחת עם שני ילדים; כל האחרים – שלושה, ארבעה, חמישה ילדים.

במדינת ישראל יש אוכלוסייה שגדלה מהר מאוד, וצבא שהוא גדול מאוד, והצבא – וכולם יודעים את זה כאן, ואי-אפשר להתעלם מזה, שבסופו של דבר אנחנו מגיעים לגודל אופטימלי. וברגע שאתה מגיע לגודל אופטימלי, אז ברור שאתה נעצר בגיוס. ולכן השאלה: מה לעשות באמת עם יתר האוכלוסייה? חלק ממנה – אנחנו יודעים: יש ציבור ערבי שחלק ממנו משרת; יש ציבור חרדי שחלק ממנו – קטן, בשני המקרים קטן – משרת. ויש ציבור אחר. ובסופו של דבר, מה שמסתמן – וזה לא מסתמן רק מהצד שלי, זה גם מקודמיי כאן, כשהם היו בממשלה, וכולם יודעים את זה, כולם יודעים את זה – זה שבסוף צריך ליצור איזה מודל לא לשנה הקרובה אלא לעשרות השנים הקרובות, והמודל הזה צריך להיות מורכב משלושה דברים: קודם כול מאלה שמשרתים, ואלה שמשרתים צריכים לקבל את התגמול הראוי. ויש גם הצעה – בהתחלה, אני חייב להגיד, הייתי סקפטי לגביה, אבל ככל שהתעמקתי בדבר אני חושב שהרעיון שמבוטא בחוק שיביא שר הביטחון, יוקרת השירות – והוא עבד גם עם קודמיו, זה נכון. חוק טוב, חוק נכון, לאור המציאות שתיארתי, ולאור הרצון שלנו גם לתת איזשהו פרק זמן מינימלי של שירות ותגמול מקסימלי לפי טיב השירות. זה חוק יוקרת השירות – חוק נכון, והגיע זמנו.

הדבר השני זה אילו שאינם משרתים. זה גם בציבור הערבי וגם בציבור החרדי של תורתו אמנותו. אני חושב שפה יש לנו עניין משותף לכולנו, ואני אומר את האמת, להביא לכניסה לשוק העבודה ככל המוקדם. הדבר הזה משרת גם את הביטחון וגם את החברה, ולדעתי הוא עושה גם דברים אחרים; אפשר לדון בזה במועד אחר.

ויש נושא שלישי, של שירות אזרחי-לאומי. מה המודל הנכון לעשות? איך לעשות אותו? איך לתקצב אותו? כי יש גם כאן צרכים, ואני חושב שנידרש לזה. אני בטוח שיהיו ויכוחים פוליטיים ויהיו כל מיני האשמות בהשתמטות. מי לא הואשם בהשתמטות? רבותיי, אני הואשמתי. אין לזה סוף. אבל יש לזה סוף: בסוף יהיה כאן חוק טוב, או חוקים טובים, שייתנו ביטוי לדברים שאני אמרתי כאן, שהם נכונים ואמיתיים, ובסופו של דבר נצטרך להתאחד סביבם.

עכשיו, אני מאוד התאכזבתי, מאוד התאכזבתי שבימים האחרונים, וגם במפגש הזה – אני לא יודע, קרה משהו? לא היה ריבוי ההתקפות שאני רגיל להן, חוץ מאשר חבר הכנסת רון כץ – תודה לך. ובכל זאת, אני חושב, אני מעריך, שזאת הפסקה זמנית.

אני אגיד לך, אני שאלתי את עצמי – – –

אני שאלתי את עצמי: מה קרה? זאת אומרת, מה קרה בימים האחרונים שהדבר הזה איבד קצת – יצא אוויר מהבלון? וחשבתי שכיוון שאני מניח שזה יתוקן בהקדם, וזה גם לא מבטא, לא הייתה לי אפשרות, בכל זאת, כשאני בא הנה – אני בא הנה בכל 30 יום ב-40 חתימות, ואני צריך להידרש גם למה שהיה בימים בין לבין, בין המפגש הקודם למפגש הזה. והכנתי לי תשובה – לחבר הכנסת כץ, אבל לא רק לו – וגם על ההתקפות שהיו ואני מניח שיבואו בתוך ימים אחדים.

ובכן, החלטתי להמחיש זאת, את המציאות שראיתי – ואני אומר, יש יוצא מן הכלל במפגש הזה, אני בפירוש מציין את זה, ובכל זאת, חשבתי לתאר את המציאות בסיפור קטן, שאולי מוכר, אני בטוח שהוא מוכר לכולכם. ובכן, מעשה בחמישה בלונים שניפחו כמה חברים. שמחה וששון – –

– – לכל ילד בלון.

ליאיר – בלון כחול – –

– – לבני – בלון צהוב – –

– – למרב – בלון סגול – –

– – לאיווט – בלון ירוק ולמנסור – בלון אדום. כל הילדים – –

– – וכל הבלונים יצאו לטיול. יאיר שמח, קפץ והבטיח: דירוג האשראי שלנו לא יצליח.

נפל הבלון הכחול על שיח, נפל והתפוצץ. ופתאום, בום טראח, מה קרה? הבלון התפוצץ, הבלון נקרע.

דירוג האשראי לא יידרדר, אבל יאיר היקר, אל תוותר, מחר כבר תנפח לך בלון אחר.

בני הגיע, והוא גבוה, מחזיק את הבלון הצהוב אל מול הרקיע. הלכה הדמוקרטיה, צעק בני – –

– – בגרון מחוספס.

צעק, זרק ותפס.

ופתאום, בום טראח, מה קרה?

הבלון התפוצץ, הבלון נקרע, בדיוק כפי שהוא פיצץ וקרע את ההידברות לפשרה. ובפועל, מה קרה? דמוקרטיה חזקה – –

– – דמוקרטיה איתנה, בית משפט חזק – –

– – בית משפט עצמאי, וכך הוא יישאר.

התאכזב בני – –

– – הלך הבלון.

אבל אנא, בני, אל תצטער – –

– – מחר כבר ינפחו לך בלון אחר.

הגיעה מרב ואיתה בלון סגול, אולי סגולה, שאפילו לא נראה מתחת לאחוז החסימה. שיחקה מרב בבלונה ואמרה: הם יפגעו בלהט"בים, הם יעשו מדינת הלכה. זרקה ותפסה, זרקה ותפסה. ופתאום, בום טראח, מה קרה? הבלונה התפוצצה, הבלונה נקרעה. אין ולא תהיה מדינת הלכה.

לא רק שלא תהיה – – –

לא רק שלא תהיה פגיעה בלהט"ב, אנחנו נחזק את זכויות האזרח בלהט רב.

בכתה מרב – –

– – מאוד התבאסה.

אנא, מרב, אל דאגה, מחר כבר תנפחי לך בלונה חדשה.

הגיע איווט אחוז התרגשות ואיתו בלון ירוק. טיפס איווט על טנק מרכבה והבטיח לחסל את הנייה תוך שעה. אמר איווט: מול הטרור הם לא ישנו את המשוואה. זרק ותפס, זרק ותפס. ופתאום, בום טראח, מה קרה? הבלון התפוצץ, הבלון נקרע, כי שינינו את המשוואה.

בשומר חומות החזרנו את החמאס עשור לאחור, במגן וחץ שלחנו את הנהגת הג'יהאד עמוק לתוך הבור, חיסלנו מספר שיא של מחבלים, ורק בשבוע שעבר תקפנו בג'נין עם מל"טים. התאכזב איווט.

התאכזב איווט.

אבל אל תצטער, מחר כבר תנפח לך בלון אחר.

לבסוף הגיע מנסור עם בלון אדום, כולו נלהב, 50 מיליארד שקל משקלו בזהב.

אמר מנסור – –

– – ואללה, איך הסתבכתי עם חבורת טירונים, שכל הבלונים שהם מנפחים רק מתפוצצים.

חברי האופוזיציה – –

– – בכל יום, בכל יום מתפוצץ עוד בלון.

אבל דבר אחד אפשר לומר בביטחון שמיימי: אתם לא תפסיקו לנפח את הבלון היומי. ולכן אל דאגה, חברי האופוזיציה היקרים, אתם תמשיכו לנפח בלונים, ואנחנו נמשיך להוביל את ישראל לעוד הרבה שנים, ונוביל אותה לחוף מבטחים. תודה רבה לכם.